שויפל נ' ויצמן ואח'

פסק דין

1.התובע הינו חוקר פרטי במקצועו ובעל משרד חקירות ש.ב.א בטבריה, והנתבעים הם המנהלים של עמותת "תלמי גאולת עם ישראל" (להלן: "העמותה").

2.התובע טוען כי ארבעת הנתבעים שכרו את שירותיו באופן אישי, ולא דרך העמותה, בכדי לחקור ולנקות את שמם מהחשד לחטיפת הרב בן ארצי.

3.התובע הנפיק "הצעת שירות" לנתבעים ביום 06.05.09, כשבאותו יום נערכה ישיבה אצל עורך דינם של הנתבעים. באותה ישיבה סוכם כי עלות החקירה תעמוד על סך גלובאי של 7,500 דולר אמריקאי בצירוף מע"מ כדין (35,949 ₪ ).

התובע טען כי סוכם בין הצדדים שהסכום ישולם במלואו טרם תחילת העבודה.

4.התובע טען כי הנתבעים שכרו את שירותיו באופן אישי ולא בשם העמותה, וכי לאחר תשלום סך של 18,000 ₪ בשני תשלומים, הוא הנפיק חשבונית על שם העמותה על פי בקשת הנתבעים, על אף ששמה של העמותה לא עלה כלל במו"מ ולא בהצעה שנתקבלה על ידי הנתבעים.

5.במהלך פעילותו של התובע, נעצרו הנתבעים למספר ימים בחשד למעילה בכספי העמותה, כשלאחר סיום החקירה נפגש התובע עם נתבעים מס' 1 ו- 4 על מנת לקבל את יתרת התשלום אשר סוכם בגין העבודה, ואז מסרו לו הנתבעים כי עליו לפנות לעמותה על מנת לגבות את יתרת הכספים.

6.הנתבעים טענו כי הם פנו לתובע בשם העמותה בלבד ולא באופן פרטי, על מנת לנסות ולשמור על שמה הטוב, לפיכך טענו כי אין יריבות בינם לביו התובע. עוד טענו הנתבעים כי למעשה התובע לא ביצע בפועל כל חקירה, ולא עזר להם באישומים נגדם, ולכן אינו זכאי לכל שכר.

7.התקיים דיון בפניי בו שמעתי את עדויות הצדדים, והתובע הגיש בשלב יותר מאוחר את דו"ח החקירה שנערך על ידו עבור הנתבעים, ואשר סירב הוא למסור קודם לכן לנתבעים עד אשר ישלמו לו את מלוא שכרו.

8.בעניין הטענה של העדר יריבות אני מעדיפה את גרסתו של התובע. החשדות לביצוע מעדים פליליים הועלו נגד הנתבעיםבאופן אישי ולא נגד העמותה. נגד הנתבעים הועלו החשדות לכך שסחטו וחטפו את הרב ניר בן ארצי, והם אלו שהיו צריכים לנכות את שמם ולא העמותה, ולשם כך נעזרו בשירותיו של התובע.

9.יתרה מכך, ההתכתבויות בין התובעים לנתבעים היו באופן אישי ולא בשם העמותה .

10. על אף שהחשבונית הונפקה על שם העמותה, ולא על שם הנתבעים באופן אישי, שוכנעתי כי נתבעים מס' 1 -4 הם אלה ששכרו את שירותיו של התובע והם אלה שנותרו חייבים לו.

11.הנתבעים טענו כאמור כי התובע לא המציא להם כל דו"ח חקירה באשר הוא, או כל ממצא חקירתי באשר הוא, עד מועד כתיבת כתב ההגנה, על אף שהוא הונחה על ידם לאיזה גורמים לפנות לצורך איסוף הראיות.

12.התובע הגיש כאמור את דו"ח החקירה ביום 27.04.10 בהתאם להחלטתי מיום 21.04.10. לאחר שעיינתי בדו"ח שוכנעתי כי התובע ביצע עבודות חקירה מסויימות, הוא ניגש למקומות אליהן הופנה ע"י הנתבעים, אולם התובע לא עשה את מלאכתו שלמה.

התובע לא הציג הודעות חתומות של הנחקרים, לא הציג תמלילים או כל מסמך אחר שיכול היה לעזור לנתבעים במסעם לטיהור שמם.

התובע צירף קלטת של נחקרת אחת לדו"ח החקירה וכן תמונות של הדירות, מוצגים שאין בהם כאמור לעזור לנתבעים או להוות ראיות לטוהר שמם.

13.בנסיבות העניין אני קובעת כי התובע יהיה זכאי לקבל 60% בלבד מהשכר המוסכם, היינו סך של 21,569 ₪ בלבד. התובע כבר קבל על חשבון סך של 18,000 ₪, ולכן היתרה לה הוא זכאי תעמוד על סך 3,569 ₪.

14.לסיכום, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 3,569 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 9.2.10, ועד יום התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 200 ₪.

ניתן היום, י"ט סיון תש"ע, 01 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: