שויחט נ' עברי

פסק דין

1.תביעה להשבת תשלומי דמי שכירות, בסכום מצטבר של 7,500 ₪, אשר לפי הטענה נגבו שלא כדין.

רקע –

2.התובעת עוסקת בבניית ציפורניים, פדיקור ומניקור (להלן לשם הקיצור: "פדיקור", "פדיקוריסטית", לפי העניין). הנתבע הוא מעצב שיער המפעיל מספרה (להלן: "המספרה").

3.התובעת והנתבע התקשרו ביניהם בהסכם לפיו התובעת תפעיל, בחלק מסויים מן הגלריה המצויה במספרה, עמדה בה תעסוק בפדיקור וכי תמורת הפעלת עמדה זו תשלם לנתבע סכום של 1,500 ₪ לחודש. ההסכם הוא קצר, מוכתר בכותרת "סיכום פגישה" ואינו מגדיר במדוייק את טיב מערכת היחסים בין הצדדים. אולם בהסכם נקבע כי בין הצדדים לא יתקיימו יחסי עובד-מעביד וכל צד יעסוק באופן עצמאי ויהא אחראי לפעילותו שלו, כלפי הלקוחות, רשויות המס ובכלל. בנוסף, התשלומים נקבעו ליום מסויים בחודש "לכל חודש שכירות". אין ספק, אפוא, ומבחינה מעשית גם לא היתה מחלוקת, כי ההסכם הינו הסכם שכירות (להלן: "הסכם השכירות").

4.הסכם השכירות נחתם ביום 31.3.10 והוא מתייחס לתקופה של 11 חודשים החל מיום 5.5.10 ועד ליום 30.3.11. בהתאם להסכם השכירות, הפקידה התובעת בידי הנתבע מראש 11 שיקים דחויים בסך 1,500 ₪ כ"א. הסכם השכירות מהווה חידוש להסכם קודם. התובעת הפעילה עמדת פדיקור במספרה עוד משנת 2009.

טענות התובעת –

5.לטענת התובעת, בהסכם השכירות אמנם אין התייחסות להיפרדות הצדדים לפני תום תקופת ההסכם, אולם הוסכם בין הצדדים בעל פה במועד חתימתו כי כל אחד מן הצדדים יהא רשאי להביא את ההסכם לסיומו בהתראה של שבועיים מראש.

לטענת התובעת, בתחילת חודש אוקטובר 2010 פנה אליה הנתבע בדרישה לפנות את המקום תוך שבוע, בשל אי-התאמה של התובעת למקום לטענתו ומאחר ומצא שוכרים אחרים במקומה. התובעת החלה לחפש מקום חלופי. ביום 20.10.10 הודיעה התובעת לנתבע בעל פה כי מצאה מקום חלופי והיא מעוניינת לעזוב בתחילת נובמבר. אולם אז טען הנתבע בפניה כי השוכרים שהיו מעוניינים במקום חזרו בהם. הנתבע הודיע לה כי בין אם תישאר במושכר ובין תעזוב, עליה להמשיך ולשלם שכירות מלאה, למעט התשלום עבור החודש האחרון להסכם עליו הוא מוכן לוותר כאות לרצון טוב. זאת למעט אם תמצא פדיקוריסטית אחרת שתיכנס בנעליה ואזי תהא משוחררת מהחוזה.

לטענת התובעת, ביום ששי 22.10.10 הגיעו למספרה בתה של התובעת ובעלה וניסו לשכנע את הנתבע למצוא פתרון, תוך שהם מציעים לו לשלם גם בגין חודש נובמבר 2010, מה שייתן בידו שהות למצוא שוכרת אחרת, אך הנתבע סירב.

ביום 31.10.10 מסרה התובעת לנתבע מכתב בדבר סיום יחסי השכירות, תוך שהיא מקליטה באופן סמוי את השיחה שנלוותה למסירת המכתב והשיחה שנוהלה בינה ובין הנתבע.

החל ממועד מסירת המכתב עזבה התובעת את המספרה והחלה לשכור מקום אחר אותו היא שוכרת גם כיום.

טענות הנתבע –

6.לטענת הנתבע, במחצית השניה של חודש אוגוסט 2010, באחת משיחותיו עם הסייעת שלו במספרה בשם יאנה, היא סיפרה לו ששמעה כי התובעת מחפשת מקום חלופי ומתכננת לעזוב את המספרה לפני תום תקופת השכירות. הנתבע פנה אל התובעת וזו אישרה כי היא אכן בודקת אופציות למעבר למקומות אחרים. הנתבע השיב לתובעת כי באותה עת התעניינו שתי נשים אחרות באפשרות להפעיל עמדת פדיקור במספרה וכי בתחילה דחה אותן מאחר והמקום היה תפוס ע"י התובעת, אולם עתה לאור רצונה של התובעת לעזוב הציע הנתבע כי יפנה אליהן ואם הן מעוניינות להיכנס במקום התובעת ניתן יהיה להעביר את הסכם השכירות מהתובעת אליהן.

לטענת הנתבע, פנה אל שתי השוכרות הפוטנציאליות והן הסכימו לתנאים והביעו נכונות. הנתבע ביקש מהתובעת להחזיר לו תשובה תוך שבוע אם היא מצאה מקום והיא מעוניינת להעביר אליהן את הסכם השכירות. לאחר שבוע פנה הנתבע לתובעת ושאל אם מצאה מקום אך היא השיבה בשלילה. הנתבע בדק עם השוכרות הפוטנציאליות אם הן עדיין מעוניינות והן השיבו כי הנושא יהא עדיין רלבנטי למשך כשבועיים נוספים. הנתבע פנה לתובעת וביקש ממנה שתחזיר תשובה בעוד כשבועיים אם מצאה מקום. לאחר שבועיים אלו אמרה התובעת שלא מצאה מקום אחר. הנתבע הודיע לשתי השוכרות הפוטנציאליות כי השוכרת שלו לא עזבה ולכן לא יוכל להתקשר עימן.

לטענת הנתבע, כעבור כשלושה שבועות נוספים, פנתה אליו התובעת ואמרה שהיא מצאה מקום אחר. הנתבע השיב לה שאין בעיה מבחינתו לבצע את ההחלפה ויפנה אל השוכרות הפוטנציאליות לבדוק אם הן עדיין מעוניינות להיכנס בנעלי התובעת. הנתבע פנה אליהן אך הן השיבו כי כבר מצאו מקום אחר והנושא כבר אינו רלבנטי מבחינתן. לטענת הנתבע, הוא פרסם מודעה על חזית המספרה כי דרושה פדיקוריסטית והוא מציע חדר להשכרה ואף פרסם מודעות באינטרנט ברוח זו. אולם הוא הודיע לתובעת כי אם היא לא תמצא פדיקוריסטית אחרת שתיכנס במקומה היא מחוייבת להסכם השכירות ואינה יכולה להסתלק ממנו.

לטענת הנתבע, הפעלת פדיקוריסטית במספרה, כמו גם הפעלת קוסמטיקאית, הינן סינרגטיות לפעילות המספרה ואי-הפעלת פדיקוריסטית מסב לו נזק של ממש. לטענתו, מאז עזבה התובעת את המושכר ועד היום עשה מאמצים למצוא פדיקוריסטית אחרת, אולם הדבר לא עלה בידו. מעז עזיבת התובעת ועד היום יש במספרה רק קוסמטיקאית.

הכרעה –

7.דין התביעה להידחות.

אשר למחלוקת העובדתית, אני מבכר את גרסת הנתבע על פני גרסתהתובעת.