שוט נ' עיני

פסק דין

1. לפניי תביעה שטרית שהחלה כתביעה לביצוע שטר.

במהלך הדיון שנערך לפני כבוד השופט ג' גדעון ביום 11/12/2012 הסכים הנתבע כי הוא חייב על פי השיק נשוא התביעה לתובע סך של 20 אלף ₪. לפיכך, ולבקשת התובע, ניתן באותה הישיבה "פסק דין חלקי" ולפיו על הנתבע לשלם לתובע סך של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.8.12, הוא מועד הפירעון הנקוב על גבי השטר.

בהמשך אותה הישיבה הסכים התובע למתן רשות להתגונן. נוכח סכום השטר הורה בית המשפט כי ההליך ינוהל בסדר דין מהיר, וכי תצהיר הנתבע שהוגש על ידו במסגרת ההתנגדות לביצוע השטר יראה ככתב ההגנה.

נוכח מינויו של כבוד השופט ג' גדעון לבית המשפט המחוזי הועבר התיק לדיון בפניי.

2. התובע עוסק בניכיון שיקים באישור משרד האוצר. לטענתו, במסגרת עיסוקיו, התבקש ביום 2.8.12 שעה 14:00 על ידי מר אבו גאבר מוסה לנכות שיק על סך 60,000 ₪ המשוך על ידי הנתבע, שזמן פירעונו 14.8.12. השיק היה מלא והוא לא מילא בו פרטים כלשהם. התובע התקשר לנתבע וביקש אישור טלפוני לביצוע ניכיון השיק, תוך ששאל אודות תקינותו. לדבריו השיב לו הנתבע ש"הכל בסדר והשיק יעבור" (ס' ה' לתצהיר התובע). לפיכך החתים התובע את מר אבו גאבר מוסה כערב אוואל על גב השיק ושילם לו במסגרת עסקת הניכיון 57,600 ₪ במזומן, כנגד קבלה שעותק ממנה צורף לתצהיר. השיק חולל בפירעון בנימוק ש"אין כיסוי מספיק והתקבלה הוראת ביטול". התובע התקשר מיד לנתבע, שאמר לו "הרי אמרתי לך שהשיק יעבור בעזרת השם???" (ס' ח' לתצהיר התובע). התובע הגיש אפוא את השטר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל כנגד כלל החתומים על גבי השיק, ובהם הנתבע.

3. במהלך הדיון שנערך לפניי ביום 15.1.14 הצהיר התובע כי פרט ל – 11,000 ששולמו על החשבון על ידי הנתבע לא נגבו כספים נוספים כלשהם בגין השיק, אף שנעשו מאמצים לגבייה גם מהחייבים האחרים. לצרכי פשרה הסכים התובע להעמיד את יתרת סכום התביעה על 37,600 ₪, תוך ויתור על ריבית והצמדה, כך שהתובע יזכה אך בסכום ששילם כנגד השיק, אך למרבה הצער הנתבע סירב להצעה.

4. התובע נחקר על ידי הנתבע (בעצמו), והעיד כי לא הייתה היכרות קודמת בינו לבין מר אבו גאבר מוסה. התובע העיד כי מר אבו ג'אבר מוסה הציג לפניו מסמכים מהם עלה כי הוא בעל מניות בחברה וכי הוא מבצע עבודות ברכבת ישראל במרכז באר שבע, וכן הציג לו דפי תנועות בחשבון העו"ש שלו. בנוסף ערך התובע בדיקה אודות עסקו של הנתבע - קיוסק בבאר שבע - במאגר דן אנד ברדסטריט, ומהבדיקה עלה שמצבו הכללי של העסק הינו טוב . עותק הדוח אודות הקיוסק צורף לבקשה לביצוע השטר. התובע העיד כי לא היה ברשותו מספר תעודת הזהות של האדם השלישי המופיע על גבי השיק, אבוסעלוק סלימאן, וכי לכן לא ערך בדיקה אודותיו. עם זאת, מאחר והיו לפניו שלושה חייבים על פי השטר, ומאחר והבדיקות שערך השביעו את רצונו, וכן נוכח האישור הטלפוני של הנתבע לביצוע הניכיון, מצא לנכון להיעתר לבקשת הניכיון, ושילם בעד השיק 57,600 ₪.

5. הנתבע הצהיר כי השיק ניתן על ידו לאבוסעלוק סולימן במסגרת הסכמות שנערכו ביניהם, כשיק בטחון, אלא שאבוסעלוק לא עמד בדיבורו ונתן לנתבע רק 15,000 ₪ ועוד 5,000 ₪ "בספסלים, מקרר ומדפים", תוך שנותר חייב לו 40,000 ₪ (ס' 9-10 לתצהיר). דא עקא, המילה "לביטחון" לא נרשמה על גבי השיק. הנתבע אישר בחקירתו שהתובע התקשר אליו בטרם ביצע את הניכיון ושאל אותו "מה הוא אומר על השיק", והנתבע השיב שענה "שהשיק רק בעזרת ה'". הנתבע אישר בעדותו את האמור בסעיף 21 לתצהירו, בו נאמר "אני לא הכרתי אדם בשם רומן, מעולם לא נפגשתי איתו, הוא פנה אלי במפתיע ושאל אותי אודות הצק, אמרתי לו שזה צק של בעזרת השם, לא מצאתי לנכון לספר לו שום כי לא ראיתי אותו כאדם שקשור לענין". לשאלה מדוע לא השיב לתובע, משזה שאל אותו אם ניתן לבצע ניכיון של השיק, שלא ניתן לנכותו, השיב הנתבע "אני אישית לא הכרתי את התובע, הדבר היחיד שיכולתי להגיד לו שבעזרת ה' השיק הזה לא שווה כלום". לשאלת בית המשפט כיצד חשב שמהמילים "בעזרת ה'" התובע יבין שהשיק לא שווה כלום, השיב הנתבע "שאחרת אם לא הייתי מתכוון שלא הייתי אומר לו קח אותו" (עמ' 8 ש' 5). לשאלה "אז למה לא אמרת את המילה לא?" השיב הנתבע שאותה עת היה נתון לאיומים מאבוסעלוק, וחשב שאבוסעלוק נמצא ליד התובע (עמ' 8 ש' 8-11).

6. דין התביעה להתקבל. טענות הנתבע בנוגע ליחסיו עם אבוסעלוק – שלא מצאתי סיבה לפקפק באמיתותן – אינן יפות כנגד התביעה. התובע עשה ככל שביכולתו על מנת לוודא שאין פגם בשיק אותו התבקש לנכות. כמו כן, אני מאמינה לתובע שתשובת הנתבע לשאלתו אם ניתן לבצע את הניכיון הניחה את דעתו שאכן הנתבע מאשר את הניכיון. סבורני כי המלים "בעזרת ה'" שאמר הנתבע לתובע באותו מעמד יכלו להתפרש אצל כל אדם כאישור לביצוע העסקה, ולא מצאתי סיבה לפקפק בטענת התובע כי כך פירש אף הוא את הדברים. הנתבע אף הסביר במפורש שלא סיפר לתובע אודות יחסיו עם אבוסעלוק כי לא ראה אותו קשור לעניין. חזות השטר אף היא אינה יוצרת "הבהוב אזהרה" כלשהו. התובע פעל אפוא בתום לב משניכה את השיק, ונטל אותו "בעד ערך" (ר' סעיף 28 לפקודת השטרות).

התביעה מתקבלת. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז שבט תשע"ד, 17 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: