שוחט נ' מדינת ישראל

השופט י' עמית:

           האם ניתן להאריך התחייבות להימנע מעבירה, שניתנה לפי סעיף 72 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק או חוק העונשין)? זו השאלה הצריכה לענייננו.

1. המבקש הורשע בבית המשפט לתעבורה בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. בגין כך השית עליו בית המשפט, בין היתר, התחייבות להימנע מעבירה בסכום של 20,000 ₪, מכוח הוראת סעיף 72 לחוק.

           בחלוף כשנה, שוב ביצע המבקש את אותה העבירה, ובית המשפט לתעבורה שהרשיעו, הפעיל,  בין היתר, את ההתחייבות, ובנוסף, השית על המבקש קנס בסך 5,000 ₪. ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי נדחה.

           על כך נסבה בקשת רשות הערעור שבפנינו, בגדרה הלין המבקש על כך שבית המשפט נמנע מלהפעיל את סמכותו להאריך את תוקף ההתחייבות.

2. ענייננו בבקשה בגלגול שלישי. לאחר שעיינו בחומר שבפנינו ושמענו טיעוני הצדדים, מצאנו ליתן רשות ערעור, לדון בבקשה כבערעור ולדחות את הערעור.

3. סעיף 72 לחוק העונשין קובע כלהלן:

התחייבות להימנע מעבירה

72. (א) בית משפט שהרשיע אדם רשאי, נוסף על העונש שהטיל, לצוות שהנידון ייתן התחייבות להימנע מעבירה בתוך תקופה שיקבע בית המשפט ושלא תעלה על שלוש שנים.

       (ב) קבע בית המשפט שנאשם ביצע עבירה אך לא הרשיעו, רשאי הוא לצוות כי הנאשם ייתן התחייבות להימנע מעבירה בתוך תקופה שיקבע בית המשפט ושלא תעלה על שנה אחת.

       (ג) התחייבות כאמור בסעיף זה תהיה בסכום שלא יעלה על סכום הקנס שמותר להטיל בשל העבירה שבה הורשע הנידון או שנקבע שביצע אותה, לפי העניין, ותהיה בערבים או בלי ערבים, הכל כפי שיצווה בית המשפט.