שוחט לאוניד ואח' נ' שוחט לאוניד ואח'

החלטה

מבוא

1בפני בקשה לתיקון טעות בפסק הדין שניתן על ידי ביום 9.5.10, לפיו, קיבלתי את התביעה שבכותרת וחייבתי את המשיבות (המבטחות) לשלם למבקשים 1-2 פיצויים בגין נזקים שנגרמו להם בתאונת הדרכים נשוא התביעה (להלן: "פסק הדין").

2.לטענת המבקשים קיימות טעויות בפסק הדין, שהינן בגדר טעויות חישוב ו/או השמטה מקרית כמשמעותן בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, כמפורט להלן:

א.לממוצע שכרו של המבקש 1 לשנת 98 בסך 6,400 ₪, לא התווספה הצמדה מאמצע התקופה (30.6.98).

ב.טעות בחישוב הפסד השתכרות לעבר כאמור בסעיף 74(א) לפסק הדין.

ג.טעות בחישוב הריבית מאמצע התקופה לענין סעיף 74(א) לפסק הדין.

ד.טעות בסיכום הפיצויים למבקש 1 בסעיף 97 לפסק הדין; צריך להיות 170,570 ₪ ולא 150,570 ₪.

3.המשיבות מתנגדות לבקשה; לטענתן, אין המדובר בתיקון טעות אלא בטענות כלפי שיטת חישוב שנקט בית המשפט בבואו לחשב את נזקי המבקש 1.

דיון והכרעה

4.סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 (להלן: "החוק"), קובע כהאי לישנא:

"מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה".

ברע"א 9078/08, 9164/08 טובה פינקלשטיין ואח' נ' טיב בית חרושת לנקניק ובשר מעושן- שותפות מוגבלת ואח', נפסק מפי כב' השופטת נאור, כי:

"בקשה לתיקון פסק דין (או החלטה אחרת) עניינה בעתירה למותב אשר נתן את פסק הדין, על יסוד טענה לפיה פסק הדין נגוע בטעות טכנית: "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה" (כאמור בסעיף 81 לחוק בתי המשפט). טעות כזו ניתן לומר עליה דרך כלל כי הינה: "דבר, אשר נכלל בתוך פסק הדין בשל שגגה, או דבר, אשר אינו נכלל בפסק הדין אך היה במחשבתו של השופט ונשמט מפסק הדין" (ע"א 576/81 בן שמעון נ' ברדה, פ"ד לט(2) 589, 590 (1985)). דרך דיונית זו איננה רלבנטית מקום בו מבקש בעל הדין להכניס בפסק הדין תיקונים מהותיים, שכן היא נוגדת את עקרון סופיות הדיון (ראו: ע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד לב(1) 667, 670 (1978))". 

בע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד לב(1) 667 (1978) התייחס כב' השופט שמגר (כתוארו אז) לסוגי הטעויות אותן ניתן לתקן במסגרת ההסדר הקודם לסעיף 81(א) לעיל, על פי תקנה 486, באומרו (עמ' 670-671 לפסק הדין):

"מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו, כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת; וכאשר חוזרים ומפנים תשומת-לבו לשאלה מתברר בעליל, כי הוא היה ער לקיומו של הצורך לציין פרט זה או אחר בהחלטה, בעת שהיא ניתנה, אך לא עשה זאת בשל אחת מן הסיבות שנמנו לעיל. מן ההן גם משתמע הלאו, היינו אם בית-המשפט לא היה ער כלל לקיומה של הבעיה, אין הוא יכול לתקן את המעוות על-ידי תיקון טעות סופר, כביכול, גם אם הוא משתכנע בשלב מאוחר יותר כי לו היתה השאלה מתעוררת, היה פוסק בה בדרך פלונית הזהה לתוספת או לתיקון המתבקש ממנו בשלב מאוחר יותר. במילים אחרות, תקנה 486 אינה דנה בתקלות שהן ביטוי של שיכחה שבעטיה לא התייחס בית-המשפט להיבט זה או אחר של המחלוקת אלא דנה בנושאים אשר בית-המשפט היה ער להם בעת הדיון, אך כאשר תרגם מחשבתו לכתובים פסח עליהם בהיסח-הדעת".

יודגש, כי כללים אלה, שנקבעו ביחס לתקנה 486 שקדמה לסעיף 81(א) לחוק, יפים ונכונים גם להסדר החדש (ראו למשל, ע"א 3197/98 יורשי המנוחה שרה ברזל ז"ל נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נה(5) 385 (2001); בר"ם 5720/05 יוסף גופר באמצעות כונס הנכסים עו"ד ויקטור פישר נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח תקווה (לא פורסם, 5.8.2007)).

על רקע האמור בחוק ובהלכה, אתייחס להלן לטעויות הנטענות אחת לאחת;

5.לטענת המבקשים, לממוצע שכרו של המבקש 1 לשנת 98 בסך 6,400 ₪, לא התווספה הצמדה מאמצע התקופה (30.6.98):

סבורני, כי הוספת הצמדה מאמצע התקופה לממוצע השכר, אינה באה בגדר "טעות", כמשמעותה בסעיף 81(א) לחוק, שכן אין עסקינן ב"השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו, כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת" (ע"א 769/77 הנ"ל); במה דברים אמורים?