שוחט לאוניד ואח' נ' שוחט לאוניד ואח'

החלטה

מבוא 

1.         בפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי ביום 9.5.10, לפיו, קיבלתי את התביעה שבכותרת וחייבתי את המבקשות (המבטחות) לשלם למשיבים 1-2 פיצויים בגין נזקים שנגרמו להם בתאונת הדרכים נשוא התביעה (להלן: "פסק הדין"), זאת עד להכרעה בערעור; למשיב 1 נפסק פיצוי בסך 150,570 ₪ (לפני תיקון טעויות סופר) ולמשיבה 2 נפסק פיצוי בסך 21,038 ₪ (בניכוי תשלום תכוף ששולם לה על ידי המבקשות). בנוסף, חייבתי את המבקשות בתשלום הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% משיעור הפיצוי + מע"מ.

באשר למשיבה 3 (להלן: "מבטחים"), קבעתי בפסק הדין, כי הצדדים יפעלו בהתאם להסכמה שביניהם (ת/88) ובהתאם לנכויות שנקבעו למשיב 1 בגין התאונה.

טענות הצדדים

2.        המבקשות טוענות, כי יש לערעורן על פסק הדין סיכוי טוב להתקבל, וכי נוכח הנסיבות האישיות של המשיבים 1-2, יש מקום לעכב ביצוע פסק הדין הואיל והם היגרו לקנדה, כפי שאף צוין בגוף פסק הדין. לשיטת המבקשות, במקרה דנן, מתקיימות נסיבות מיוחדות, שכן במידה והערעור יתקבל ולו בחלקו, תימצאנה המבקשות במצב שלא תוכלנה להיפרע מהם ככל שפסק הדין לא יעוכב. באשר למבטחים, טוענות המבקשות, כי העיכוב כלפיה מתבקש כמובן מאליו הואיל ושיעור הסכום לו זכאית מבטחים נגזר משיעור הנכות שייקבע בסופו של יום כתוצאה מן התאונה, כאשר שאלה זו תעמוד להכרעה במסגרת טענות המבקשות בערעור.

3.        המשיבים 1-2 (להלן: "המשיבים") מתנגדים לבקשה; לטענתם, אין מקום לעיכובו של פסק הדין אף אם הוגש ערעור עליו, הגם שמדובר בחיוב כספי, שהנטייה היא שלא לעכבו. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי אף לאור נסיבותיו של תיק, בו התנהלה התביעה משך 9 שנים בבית המשפט וכ- 11 שנים לאחר קרות התאונה, ראוי שלא לעכבו ולאפשר למשיבים לממש את פרי זכייתם. באשר לסיכויי הערעור, סבורים המשיבים, כי סיכוייו נמוכים, שכן הלכה היא, כי לא בנקל יתערב בית המשפט שלערעור באומדן פיצויים שנעשה על ידי הערכאה הדיונית.

           באשר למאזן הנוחות, נטען, כי למשיבים בית בארץ ברח' הר ציון 13 בקריית שמונה, אותו לא מכרו והדבר צוין בתצהירים מטעמם, אשר נתקבלו בהסכמה לתיק המוצגים. כמו כן, משיב 1 ממשיך לקבל פנסייה ממבטחים, כך, שאין לשיטתם, חשש ממשי שאם לא יעוכב פסק הדין לא יוכלו המבקשות להשיב את המצב לקדמותו, בהנחה והערעור יתקבל.

           לחלופין, מבקשים המשיבים, להורות על עיכוב ביצוע חלקי בלבד, בסכום נמוך ככל שניתן, אשר יופקד בנאמנות אצל בא כוחם.

4.        מבטחים הודיעה בתגובתה מיום 26.7.10, כי אינה מתנגדת לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

5.        בתשובתן לתגובת המשיבים, טוענות המבקשות, כי המבחן המעשי שעל בית המשפט לנקוט הוא מבחן האפשרות לגביית כספים שיגיעו למבקשות כהחזר ככל שייפסק כך בערעור; לגישתם, אין לכפות עליהן הליכי גבייה קשים ומסובכים כמו מכירת נכס מקרקעין, וכי פנסיית מבטחים משולמת למשיב 1 מדי חודש, כך שאין המדובר בפתרון יעיל; באשר לעיכוב חלקי, נטען כי יש להורות על הפקדת הסכום המעוכב בקופת בית המשפט.

 דיון והכרעה

 6.        כלל הוא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים, אלא במקרים חריגים. הכלל האמור מקבל משנה תוקף עת עסקינן בפסק דין שמהותו תשלום כספי. בבוא בית המשפט להכריע אם ליתן עיכוב ביצוע, שומה עליו להעמיד לנגד עיניו שני מבחנים מצטברים: טיב סיכויי הערעור ושיקולי מאזן הנוחות. נטל השכנוע כי קיימת הצדקה להיעתר לבקשה מונח על שכמו של המבקש (ראו ע"א 4444/10 חברת דפוס מאור ולך בע"מ נ' עדי [פורסם בנבו] (21.6.2010)).

באשר לסיכויי הערעור - מעיון בהודעת הערעור עולה, כי המבקשות מעלות שורת טענות כלפי פסק הדין - לגבי עצם קביעת דרגות הנכות שנותרו אצל המשיבים, לגבי מינויים של מומחים רפואיים, לגבי אימוץ או דחיית קביעותיהם ולגבי קביעת גובה נזקיהם של המשיבים. כמי שנתן פסק הדין אומר רק זאת, כי לא ניתן לשלול לגמרי את סיכויי הערעור, ולפיכך, יש לבחון ולהתמקד בשיקולי מאזן הנוחות (ראה: ע"א 1610/09 רואים 6/6 לייזר רפואי בע"מ ואח' נ' רוני פרץ, (החלטה מיום 18.3.09). 

באשר למאזן הנוחות - פסק הדין משית חיוב כספי על המבקשות. הלכה פסוקה היא, כי ביצועו של פסק דין כזה לא יעוכב, אלא אם הראה המבקש, כי קיים חשש ממשי שביצוע פסק הדין יגרום נזק בלתי הפיך אם יתקבל הערעור. נזק שכזה יכול להיגרם, בין השאר, מקום שבו מבקש עיכוב הביצוע מצליח להראות, כי לא יוכל לגבות את הכספים שיעביר לצד שכנגד במידה ויזכה בערעור (ראו למשל: בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבניין בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ פ"ד מג(2) 172 (1989); רע"א 792/09 כארן נ' פילוסוף (5.3.2009)).

כעולה מפסק הדין, המשיבים בתהליך להשלמת ירידה מהארץ והגירה לקנדה, כפי שנמסר בתצהיריהם של המשיבים. על כן, טענת המבקשות לפיה עלול להיווצר מצב שבו לא ניתן יהיה, מעשית, להשיב את כספים שישולמו למשיבים – אם יזכו בערעורן – איננה מופרכת ולא ניתן להתעלם ממנה לחלוטין. מאידך גיסא, מובן כי למשיבים אינטרס לגיטימי בקבלת סכום הכסף שנפסק לטובתם בפסק הדין – הן מטעמי מדיניות משפטית כללית והן מטעמים פרטניים, כמפורט בתגובתם באשר לנסיבותיהם האישיות.

7.       נוכח האיזון המתבקש בין השיקולים השונים, והעובדה שחלק מהפיצויים נפסקו לגבי העתיד, אני מורה כדלקמן: ביצועו של פסק הדין יעוכב חלקית לגבי 40% מסכומי החיוב שנקבעו בפסק הדין כפיצוי למשיב 1 ו- 60% מסכומי החיוב הנותרים ישולמו לו.

 נוכח סכום הפיצוי הנמוך שנפסק למשיבה 2, הבקשה לעיכוב בעניינה נדחית.