שוורץ נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1. התובעת הגישה תביעה כנגד החלטת הנתבע מיום 16.1.2011 לפיה נדחתה תביעתה לקצבת זקנה מאחר שהיא לא צברה תקופת אכשרה כנדרש בסעיף 246 (א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

2. התובעת ילידת 24.11.1948 טענה בתביעתה שעבדה בחברת "שוורץ דוד ובניו" החל משנת 1984 כמנהלת גבייה. תפקידה כלל ניהול הכנסות והוצאות, לרבות הפקדת שיקים, הוצאת חשבוניות לשוכרים, רישום שעון חשמל והתחשבנויות בין השוכרים למעסיק, הנפקת חוזים חדשים בעת החלפות של שוכרים ועוד. לגרסת התובעת, היא עבדה עבור החברה בניהול השוטף של המושכרים ברחוב בן צבי 21, יפו (חמישה מוסכים שנמצאים באותו שטח מושכר) והתקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין החברה. לכן היא צברה את תקופת האכשרה הנדרשת לזכאות לקצבת זקנה, על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי.

3. הנתבע טען בכתב ההגנה כי התובעת צברה בכל שנות חייה 47 חודשי אכשרה כעובדת מבוטחת. לפיכך, ובהתאם לסעיף 246 לחוק הביטוח הלאומי, היא לא צברה תקופת אכשרה מזכה. טענת התובעת ליחסי עובד-מעביד בעסק של חמה וחמותה נדחתה על-ידי הנתבע מאחר שלא הוכחה עבודה. מעבר לעזרה משפחתית ולא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין העסק בבעלות חמה וחמותה. גם אם פעלה התובעת בענייני העסק, פעילות זו אינה עולה כדי יחסי עבודה אלא לכל היותר מדובר ב"עזרה משפחתית".

4. ראיות שנשמעו בדיון

מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובעת עצמה, וכן של מר מדן דויטשר, יועץ מס שהחל משנת 1997 ועד היום נותן שירותים חשבונאיים וייעוץ מס לעסק של מר דוד שוורץ ז"ל, שלאחר פטירתו עבר לאלמנתו גב' אסתר שוורץ.

כן, הוגשו מטעם התובעת תצהירים מטעם שני שוכרים של המקרקעין שהיו בבעלותו של מר דוד שוורץ ז"ל: בעלי מוסכים, מר דוד חן ומר ג'מיל סולחי. כל העדים נחקרו בדיון על תצהיריהם.

התובעת צירפה לתצהירה מסמכים, טפסי 106 לגבי תקופת העבודה, הודעות זיכוי המראות תשלום של דמי ביטוח לנתבע, וכן דפי חשבון בנק שלה ושל חמותה, גב' אסתר שוורץ.

מטעם הנתבע הוגשה תעודת עובד ציבור לגבי הדיווחים על התובעת ועובדים אחרים אצל המעסיק "דוד שוורץ" – תיק ניכויים 93557106700. לפי האישור היה דיווח על תשלום דמי ביטוח עבור התובעת בחודשים 4-11.84 אך לא דווחה בשנים 1985-1988. אכן דווחה התובעת משנת 1989 עד 2001 וכן בשנת 2003.

עובד הציבור לא נחקר בדיון ויש חוסר בהירות מהאמור בתעודת עובד הציבור, בכך שבשנת 2000 (לדוגמא) מופיעים רישומים סותרים: "דווחה כל השנה" ו"לא דווחו עובדים כלל".

יובהר כבר עתה כי על אף האמור בכתב התביעה, המעסיק הנטען של התובעת לא היה "חברה" אלא עסק בבעלותו של מר דוד שוורץ ז"ל. לאחר פטירתו העסק נקרא אצל הנתבע "יורשי דוד שוורץ" ואילו במס הכנסה "שוורץ אסתר" (ראו תצהירו של מר דויטשר מדן). העסק שבו מדובר הינו נכס מקרקעין הנמצא ברחוב בן צבי 21 יפו, המושכר לחמישה מוסכים נפרדים – לגביו טוענת התובעת שהיא עבדה בניהול הכנסות והוצאות (ייקרא להלן: "העסק").

בשל שינוי שמות כאמור ייתכן כי לא נמצאו דיווחים לביטוח לאומי על העסקת התובעת בעסק החל משנת 2004.

5. מבחנים לקיום יחסי עובד-מעביד לעניין חוק הביטוח הלאומי:

סעיף 1 (סעיף ההגדרות) לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "עובד":

"לרבות בן משפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו מעסיקו יחס של עובד ומעביד, ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד".

לעניין זה "בן משפחה": אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות.

התובעת אינה נכללת בהגדרת "בן משפחה". משכך, נדרשים אנו למבחנים שהותוו בפסיקה לקיום יחסי עובד-מעביד.

בית הדין הארצי עמד על כך כי הסעיף דורש שני תנאים מצטברים על מנת שבן משפחה יחשב כעובד. האחד, עבודה במפעל באופן סדיר, והשני, שאלמלא ביצע את העבודה, היה עובד מבצעה (ראו דב"ע מז/0-6 מרדכי סרוסי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ח 434).

קירבה משפחתית אין בה, כשלעצמה, כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד מעביד.

המניע לבחירת העובד, בין אם הוא מניע עיקרי או משני, אינו קובע לעניין קיומם של יחסי עובד מעביד. מהות היחסים שנוצרו הלכה למעשה היא הקובעת לעניין זה. עם זאת, כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, הלכה פסוקה במשפט הביטחון הסוציאלי היא, כי בית הדין בוחן בקפידה יתרה את טיבם של היחסים שנוצרו; האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית, או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של חובות וזכויות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני המשפחה, ייתן בית הדין דעתו, בין היתר, לפרמטרים שונים כגון מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם בעבור ביצוע העבודה היה ריאלי או סמלי וכו'.