שוורץ נ' גלילי ואח'

החלטה

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה להיעדר סמכות עניינית; היעדר עילה ושיהוי.

תמצית העובדות הרלוונטיות לבקשה לסילוק על הסף:

התובעת הינה רופאה תעסוקתית ובמועדים הרלוונטיים לתביעה היתה אזרחית עובדת צה"ל.

בשנים 1999-2007 שימשה התובעת כרופאה תעסוקתית בפיקוד צפון בצה"ל בהיקף של חצי משרה והחל משנת 2001 ועד לחודש נובמבר 2006 עבדה התובעת, במקביל לעבודתה בפיקוד הצפון, בתפקיד רופאה תעסוקתית בחיל הים.

הנתבע 1 שימש, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, כסגן מפקד הרפואה בפיקוד הצפון בצה"ל.

הנתבע 2 שימש, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, כמפקד הרפואה בפיקוד הצפון בצה"ל.

הנתבע 3 שימש, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, כראש מדור רפואה תעסוקתית במפקדת קצין רפואה ראשי בבסיס תל השומר של צה"ל, וככזה שימש כמנחה התובעת בתחום הרפואה התעסוקתית.

התובעת מתייחסת באריכות לאירועים, מכתבים וסיכום מפגשים שהתנהלו בינה לבין מי מהנתבעים והיא מבססת את תביעה על עוולות נזיקיות שהינן רשלנות ופרסום שקר מפגיע בזדון לפי סעיף 35 וסעיף 58 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. הכל כפי שמפורט בכתב התביעה.

לטענת הנתבעים יש לסלק את התביעה על הסף וזאת מכל אחד מהנימוקים להלן:

חוסר הסמכות העניינית:

לטענת הנתבעים עסקינן בתביעת עובדת כנגד נושא משרה אצל מעבידה ובמסגרת ובזיקה ליחסי עובד-מעביד. לטענת הנתבעים, מכתב התביעה עולה שמהותה של התביעה הינה לשון הרע בהתאם לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע") והרי במקרה כזה הסמכות הייחודית נתונה לפי סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, לבית הדין לעבודה ולא לבית משפט זה.

העדר עילה, היעדר יריבות וחוסר תום לב:

לטענת הנתבעים, גם אם התביעה מתייחסת לעיל על פרסום שקר מפגיע ורשלנות הרי בהתאם לס"ק 13(9) לחוק איסור לשון הרע, המעשים המיוחסים לנתבעים אינם משמשים עילה למשפט אזרחי או פלילי.

שיהוי:

התביעה מוגשת בשיהוי רב ביחס למכתבים ופגישות שהתקיימו כמעט 7 שנים לפני הגשתה.

טענות התובעת/המשיבה:

התובעת מבקשת לדחות את הבקשה הואיל והתביעה אינה מבוססת לטענתה על עילת לשון הרע שבחוק איסור לשון הרע, אלא מדברת על עוולות נזיקיות של רשלנות ופרסום שקר מפגיע ולכן אין מדובר על עילות שהינם בסמכות ייחודית של בית הדין האזורי לעבודה.

התובעת טוענת שנתבעים לא עומדים בפטור שמאוזכר על בחוק איסור לשון הרע וגם אם כן הרי הפטור הנ"ל ניתן לעניין עוולות ועבירות לשון הרע בלבד ואין תחולה לגבי עוולות לפי פקודת הנזיקין.

לגבי השיהוי-לטענת התובעת הנתבעים לא הוכיחו שהתובעת זנחה את תביעתה או שהם שינו את מצבם לרעה בהסתמך על אותו מצג ובכלל הם לא עמדו ביסודות של טענת השיהוי. התובעת הוסיפה וטענה שקיים גילוי מאוחר של חלק מהעובדות שגרם גם הוא להגשת התביעה באיחור.