שוורץ נ' בטוח לאומי-סניף ירושלים

פסק דין

בפני בית הדין תביעת התובעת לקצבת שאירים בגין פטירת בעלה מר ראובן שוורץ ז"ל ביום 12.05.07. לגרסת הנתבע, התובעת הייתה נפרדת מהמנוח ב-3 השנים שקדמו לפטירתו ולא עמד לזכותה פסק דין למזונות ממנו, כן לא הוכח לטענת הנתבע כי המנוח השתתף בהוצאות הבית ותמך בה כלכלית. נוכח האמור, לשיטתו, אין התובעת עומדת בתנאי סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, הקובע את תנאי הזכאות לקצבת שאירים ומשכך לא קמה לה זכאות לקבלתה.

העובדות

התובעת ומר ראובן שוורץ ז"ל (להלן: "המנוח") נישאו בברית המועצות ביום 24.07.77.

השניים עלו לישראל ביום 5.09.79 ובשנת 1984 רכשו באמצעות משכנתא דירה משותפת ברח' הכינור במעלה אדומים.

במרוצת השנים, נולדו להם שלושה ילדים אשר, נכון לעת הזו, הינם בגירים.

בשנת 2004 עקר המנוח לאשקלון והחל מתגורר שם.

בתקופת מגוריו באשקלון ועד למותו ניהל המנוח רומן עם גב' ויקטוריה סרקיסיאנץ' (להלן: "ויקטוריה") אשר נמשך מספר שנים.

מערכת היחסים של בני הזוג- התובעת והמנוח, ידעה מעלות ומורדות והם רבו והשלימו לסירוגין. מריבה נוספת פרצה ביניהם מספר שבועות עובר למות המנוח אשר נפטר ביום 12.05.07 ולאחריה פתחו השניים בהליך גירושין בבית הדין הרבני, אשר לא הסתיים (פרוטוקול הדיון בבית הדין הרבני ,שהוגש בסיום ההוכחות,מיום 27.02.07).

ביום 30.05.07 הגישה התובעת תביעה לקצבת שאירים. התביעה שלה נדחתה ביום 24.06.07. תביעת לילדה של התובעת והמנוח אושרה ושולמה קצבת שאירים החל מיום 1.05.07.

הנימוק לדחיית תביעת התובעת צוין במכתב ששוגר לידי התובעת ובו הודע לה על דחיית תביעתה לקצבה בשל "חוסר שיתוף פעולה".

בתאריך 10.07.07 שיגר ב"כ התובעת דאז מכתב לנתבע, אשר זו לשונו:

"1.מרשתי הופתעה לקבל את הודעתכם מיום 24.06.07 בדבר שלילת זכותה לקצבת שאירים בעילה של 'חוסר שיתוף פעולה'.

2. מרשתי לא קיבלה מכם מעולם מכתב שבו נדרשה למסור פרטים כלשהם, זולת פעם אחת בה קיבלה שיחת טלפון מגברת שהזדהתה כעובדת ביטוח לאומי והציגה למרשתי שאלות. לא רק שמרשתי הייתה נסערת באותה עת ואף לא הייתה בקו הבריאות, אלא שבוודאי תסכימי עמי שכאשר מתקשר אליה מאן דהוא ושואל שאלות בטלפון, לא יכולה מרשתי לדעת שהיא אכן מדברת עם גורם מוסמך וכאשר חשש זה מצטבר למצבה הנפשי, באותה עת, בוודאי שלא יכלה למסור אינפורמציה בטלפון.

3. בנסיבות אלה, אבקשך להעבריני באופן רשמי את השאלות שעליהן את מבקשת לקבל תשובה ממרשתי...".

ביום 16.09.07 ניגשה התובעת למשרדי הנתבע והותירה בידו מכתב לפיו הינה מוכנה לשתף פעולה עם החוקרים מטעמו.

ביום 15.11.07, משטרם קיבלה התובעת קצבת שאירים כמבוקש פנה בא כוחה לנתבע פעם נוספת בבקשה לחדש הליכי קבלת הקצבה בעניינה באופן מיידי, זאת משהובהר כי קיימת נכונות מצד התובעת לשתף פעולה עמו לצורך קבלת הקצבה.

מכתב מטעם הנתבע מיום 25.11.07 מעלה כי אושרה קצבת שאירים החל מיום 1.05.07 וכי זו מועברת באופן סדיר לחשבונה החל מחודש 6/07. בתגובה, פנה בא כוחה לנתבע במכתב מיום 12.12.07 ובו הובהר כי קצבת השאירים מועברת בגין בתם המשותפת של התובעת והמנוח ולא בגין זכאותה של התובעת עצמה, וכי ככל שהתובעת זכאית לקצבה כאמור התבקש הנתבע לפרט את מלוא הסכומים המגיעים לה.

ביום 30.12.07 הגיעו חוקרים מטעם הנתבעת לביתה של התובעת לצורכי חקירה בנוגע לתביעתה זו, אשר על תכניה והאירועים בה נעמוד בהמשך.

ביום 3.03.08 ניתנה החלטתו הסופית של הנתבע בעניינה במסגרתה דחה הוא את תביעתה של התובעת לקצבת שאירים, זאת מהטעם ש: