שוורץ ואח' נ' שטח אורון ואח'

פסק דין

בפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן תאונת דרכים מיום 1/9/10 בין רכבו של התובע (להלן: "שוורץ") לבין קטנוע של הנתבע להלן: "שטח").

בהתנגשות בין שני כלי הרכב כאמור, ניזוקו שניהם, בהתאם למסמכים אשר הוגשו לעיוני. לא הועלתה כל טענה באשר לאמדני הנזקים שנתבעו על ידי הצדדים ומשכך, המחלוקת היחידה בתיק הינה בשאלת נסיבות התאונה וכפועל יוצא – בשאלה מי מן השניים נושא באחריות לתאונה.

טוען מר שוורץ כי אחר שיצא מתוך כיכר, בעת שנסע בנתיב הימני מבין שניים, אותת לימין ונכנס לחניה בימין הכביש, באופן שחצי רכבו כבר היה בתוך החניה. לפתע, שמע קול חבטה עזה. הוא יצא מן הרכב ומצא את מר שטח שרוע על הכביש עם הקטנוע שלו. לדברי מר שוורץ, לא הבחין במר שטח קודם לתאונה. עוד טען מר שוורץ כי קודם התאונה, נסע במהירות איטית של כ- 20 קמ"ש.

איש מן המעורבים לא זכר האם היו במקום החניה כלי רכב נוספים והאם נכנס מר שוורץ בין שני כלי רכב חונים או שמא החניות היו ריקות אותה שעה.

מנגד, טוען מר שטח כי נסע בנתיב הימני שעה שמר שוורץ נסע בשמאלי, כאשר הוא מקדים אותו במעט בלבד, כפי שהדגים מר שטח במהלך עדותו. לפתע, "חתך" מר שוורץ את נתיב נסיעתו של מר שטח לכיוון החניות במקום. מר שטח ניסה להסיט את הקטנוע לשמאל ולחץ על הבלם, אולם היה כבר קרוב לרכבו של מר שוורץ ועל כן פגע בו.

עיינתי בטענותיהם הכתובות של הצדדים, במסמכים שהוצגו בפניי ושמעתי את עדותם.

אחר אלה, הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע, זאת מן הטעמים המפורטים להלן.

נזקי רכבו של מר שוורץ, מצביעים, אכן, על כך שחלק ניכר מרכבו היה כבר בתוך החניה. עניין זה עולה אף מעדויות התובע והנתבע. במצב שכזה, על מנת שרכבו של מר שוורץ יגיע מן הנתיב השמאלי אל תוך החניה שבימין הדרך, עליו להספיק לחצות את כל הנתיב הימני.

להבנתי, אם אכן נסעו השניים, כפי שטען והדגים מר שטח, כאשר מר שוורץ בנתיב שמאל ומר שטח בנתיב ימין, כאשר קצהו האחורי של רכבו של מר שוורץ מצוי בקו אחד עם חלקו הקדמי של הקטנוע של מר שטח, הרי שלא ייתכן שבמצב דברים זה, תהא מהירותו של מר שוורץ אשר תהא, יספיק מר שוורץ לחצות את כל הנתיב הימני ולהיכנס בחלקו אל תוך החניה, באופן שהפגיעה תיגרם בחלקו האחורי ימני של רכבו. בנסיבות כאלה, ניתן היה לצפות כי הקטנוע יפגע בחלקו הימני קדמי של הרכב ולא בפינה האחורית.

יתרה מכך, אין בידי לקבל את הטענה כי סטיית רכבו של מר שוורץ וכניסתו אל החניה היתה במהירות גבוהה כפי שטען מר שטח, שאחרת, לא היה מר שוורץ מצליח לבלום את רכבו בטרם ישלים את החניה, מיד כשחש בפגיעה. בעניין זה, מקבלת אני את עדותו של מר שוורץ כי נסע במהירות איטית של 20 קמ"ש טרם האירוע ובמהירות שכזו החל להיכנס לחניה.

התרשמתי מכנות עדותו של מר שוורץ, בין היתר כאשר הודה כי כלל לא הבחין בקטנוע של מר שטח במקום ולא ניסה לטעון כי ראה אותו נוסע כך או אחרת. כאמור, לטעמי, מכלול הראיות ובפרט מיקום הפגיעה ברכבו של מר שוורץ ומיקום התאונה ביחס לכביש, מצביעים על כך שנסיבות התאונה הן כפי שטען מר שוורץ, כאשר הוא נסע בנתיב הימני ופנה ממנו ימינה אל תוך החניה, שאז הגיע הקטנוע מאחור ופגע בו.

לאור האמור, אני מקבלת את התביעה של מר שוורץ ודוחה את התביעה של מר שטח.

מר שטח וכן הנתבעת, כלל, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע, מר שוורץ, סכום כולל של 2,400 ₪, סכום הכולל אף את הוצאותיו של התובע.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

זכות הגשת בקשת רשות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, י' אדר ב תשע"א, 16 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: