שוומנטל צווקר נ' עיריית חיפה

פסק דין

נתוני רקע

1.הונחה בפניי תובענתה הכספית של התובעת נגד הנתבעת (להלן, גם "העירייה") על סך 25,705 ₪. הנתבעת התגוננה בפני התביעה. לנוכח טיב המחלוקת, כפי שיפורט, הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות.

2.התובעת הינה תושבת רעננה ובעלים של דירה ברח' דורות 5, בחיפה הידועה כחלקה 175 בגוש 11200 (להלן – "הדירה"). התובעת ביקשה למכור את הדירה ולשם כך נשכרה באת כוחה בהליך שבפניי, לייצגה בעסקה זו, יחד עם הרוכשים המיועדים.

3.ב"כ התובעת ביקשה לברר בעירייה האם רובץ על הדירה "היטל השבחה או הוצאות פיתוח כלשהם" (נספח א' לכתב התביעה). במענה לכך מצויה בפניי תרשומת בכתב יד, של פקידת העירייה, "אבקש לשלוח נסח טאבו". בהמשך מצויה תרשומת בכתב ידה של ב"כ התובעת "רצ"ב נסח טאבו".

והמעגל נסגר כאשר על המכתב מתנוססת חותמת הכוללת את הלוגו של העירייה ומציינת שמדובר ב"אגף החשבות – המח' לתקבולים". בגוף החותמת נאמר "הריני לאשר שעל הנכס הנ"ל לא רובץ להיום חוב בגין היטל השבחה לרבות הוצאות פיתוח". בשולי החותמת מצויה חתימתה של פקידת העירייה, קרן.

4.משאלו היו פני הדברים נקשרו התובעת והרוכשים בהסכם מיום 19.9.12, דהיינו כשבוע לאחר תאריך החותמת האמורה, בגדרה מכרה התובעת לרוכשים את הדירה.

5.ואולם משעה שנדרשה התובעת להמציא אישורי מיסים, על מנת להשלים את העברת רישום הדירה בלשכת רישום המקרקעין על שם הרוכשים, נדרשה היא לשלם היטל השבחה.

6.כתוצאה מכך התנהלה חליפת מכתבים בין ב"כ התובעת לב"כ העירייה. ב"כ העירייה אישרה כי "אכן ארעה טעות מצערת באינפורמציה אשר ניתנה. עם זאת, לא נגרם כל נזק עקב כך" (סעיף 1 למכתבה מיום 26.12.12). פנייה נוספת של ב"כ התובעת לא הניעה את העירייה לחזור בה מעמדתה. ומכאן התביעה, לאחר שהתובעת נאלצה לשלם תחת מחאה את היטל ההשבחה, על מנת לקיים את התחייבויותיה החוזיות כלפי רוכשי הדירה, בגדרה העירייה נתבעת להשיב את הסכום הנ"ל.

עיקר טענות בעלות הדין

7.התובעת טוענת כי על העירייה לשאת בתוצאות רשלנותה בגין מצג שווא רשלני עליו היא הסתמכה בעת המו"מ לקראת כריתת חוזה המכר. שהרי אילו התובעת הייתה יודעת כי חל עליה היטל השבחה לא הייתה מוכרת את הדירה או לחילופין הייתה דורשת מחיר גבוה יותר עבורה שהיה משקף, מן הסתם, את היטל ההשבחה שאמורה הייתה לשלם, אילו הייתה מודעת לכך.

8.לטענת העירייה על פיה לא נגרם לתובעת כל נזק, משיבה התובעת שהטענה אבסורדית ומגוחכת. ולא זו בלבד אלא שלתובעת נגרם נזק כפול: האחד, בגין עצם התשלום בסך 25,705 ₪ סכום היטל ההשבחה; השני, בגין כך שאילו התובעת הייתה יודעת שניתן להגדיל את שטח הדירה, והרי רק עקב כך הושת עליה היטל ההשבחה, היא הייתה דורשת מחיר גבוה יותר בעת מכירת הדירה.

9.התובעת טוענת כי יש להיענות לתביעתה אף מטעמים של מדיניות משפטית. זו מחייבת שלא להנמיך את רף הנורמה של הרשות המקומית, שעה שהיא מספקת מידע לפונים אליה. משחוטאת הרשות המקומית ברשלנות במתן אינפורמציה שגויה, ומשום תקנת הציבור, ראוי לחייב אותה לשלם בגין מחדלה זה.

10.העירייה טוענת כי היטל ההשבחה הוטל בשל תוכנית שהשביחה את המקרקעין, בהם מצויה הדירה, והיא אפשרה את הגדלת שטח הבנייה העיקרי של כל דירה בתחומי התוכנית, ל- 120 מ"ר. הודעה על כך נשלחה לכל בעלי הנכסים הכלולים בתוכנית ובהם לבעלים הקודם של הדירה, טייטלר ברונהילדה, (להלן – "הבעלים הקודם"). אכן קניינה של התובעת בדירה עבר אליה בירושה מן הבעלים הקודם. בהתאם להוראות כל דין משתכללת חובת התשלום של היטל ההשבחה כאשר נעשית עסקה במקרקעין, אך היא אינה חלה כאשר נרשמת ירושה במקרקעין. וזו הייתה, מן הסתם, סיבת טעותה של פקידתה, קרן. מנסח המקרקעין שהועבר אליה סברה קרן, מן הסתם בטעות, כי בין הבעלים הקודם לבין התובעת נעשתה עסקה לכל דבר ועניין, וממילא בגדרה כבר נגבה היטל ההשבחה. משום כך אישרה, בטעות, את אשר היא אישרה.

11.העירייה טוענת כי התובענה הוגשה שלא בתום לב. שהרי מטרת היטל ההשבחה היא כיסוי הוצאותיה בתכנון ופיתוח, ברכישת מקרקעין לצורכי ציבור ובתשלום פיצויים לזכאים להם. אם יינתן פטור לתובעת בניגוד להוראות הדין, ובפרט בשל "מזכר משרדי אשר אינו בבחינת אישור רשמי (דוגמת אישור לפי סעיף 423 לפקודת העיריות), הרי שיהיה בכך כדי לפגוע בקופה הציבורית ולהביא להתעשרותה של התובעת ולא במשפט" (סעיף 14 לסיכומיה).

12.ועוד באה העירייה חשבון עם התובעת על שום מה לא פעלה בהתאם להוראות סעיף 119א. לחוק התכנון והבנייה המורה כי כאשר מבקש אדם לקבל מידע תכנוני, שומה עליו להגיש בקשה לוועדה המקומית, אף לשלם את האגרה הדרושה. או-אז הייתה מקבלת התובעת מידע תכנוני אמין, באופן שהיא לא אמורה הייתה להסתפק באישור שניתן לה על ידי מחלקת התקבולים.

13.ומכל מקום מסכמת העירייה, יהא הדבר אשר יהא, לא נגרם לתובעת כל נזק. סכום המכירה בגין הדירה תואם את מחיר השוק. העירייה תומכת תובנה זו בחוות דעת שמאי מקרקעין מטעמה, הסוקר עסקאות דומות שנעשו באותו אזור. על כורחך אתה אומר שהמחיר בו נמכרה הדירה גילם בתוכו, ממילא, אף את זכויות הבנייה להן זכאים בעלי המקרקעין בתחומי התוכנית המשביחה.

דיון והכרעה

14.בחנתי בקפידה חומר הראיות והטענות שבפניי ואין ספק בעיניי כי דין התביעה להתקבל. ולא זו בלבד שהתביעה הוגשה בתום לב מוחלט, הרי התנהלותה של העירייה, הן מבחינה משפטית ובוודאי מבחינה ציבורית, רחוקה מלהניח את הדעת, לשון המעטה שבהמעטה.

15.לכל אורך כתבי בי-דין מגמדת העירייה את משמעותו המחייבת של האישור שהונפק על ידה, במענה למכתבה של ב"כ התובעת. וכך זוכה האישור האמור להיקרא "מזכר משרדי אשר אינו בבחינת אישור רשמי" (סעיף 14 לסיכומי הטענות), "האישור הראשוני" (סעיף 21 שם), "פתקית" (סעיף 22 שם).