שוהם נ' גלולה ואח'

החלטה

בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהעדר התיצבות מטעם הנתבעים.

תיק זה הועבר לסדר דין מהיר לאחר שנפתח כהתנגדות לבצוע שטר. סכום החוב, שהפך לסכום התביעה, עומד על כ- 30,000 ₪.

לאחר הליכים מקדמיים שארכו זמן בלתי מבוטל ניתנה, ביום 09.11.2011, החלטה להעביר התיק לטפולו של הח"מ ונקבע דיון לשמיעת ראיות ליום 12.12.2011, שעה 10:30.

ביום 14.11.2011 הוגשה בקשה על ידי ב"כ התובעת לדחית הדיון או לחלופין לשנוי שעת הדיון, לאור קיום דיון אחר באותה השעה. בית המשפט הורה על הקדמת שעת הדיון לשעה 08:30.

ביום 24.11.2011 הוגשה בקשה מטעם הנתבע 1 לדחית הדיון עקב נסיעה לסין. מתוכן הבקשה עולה, כי ההחלטה בדבר הקדמת שעת הדיון ידועה היתה לנתבע 1.

בית המשפט לא נעתר לבקשת הדחיה, לנוכח העובדה, כי הנתבע 1 עשה דין לעצמו ורכש כרטיס הטיסה לסין לאחר שהיה ידוע לו מועד הדיון.

משנדחתה בקשה זו, הוגשה בקשה נוספת לדחות הדיון מטעם הנתבע 1, והפעם בטענה כי נקבע לו דיון בבית המשפט לתעבורה בירושלים לאותו היום. משהוברר, כי המדובר היה בדיון מענה ראשון, הניתן בדרך כלל לדחיה ללא בעיות מיוחדות, מה גם שבבית המשפט לתעבורה ניתן לנהל דיון בהעדר נאשם המיוצג על ידי סניגור, ואילו במקרה דנן המדובר בדיון הוכחות שנקבע זה מכבר, לא נעתר בית המשפט לבקשה גם הפעם.

ביום 12.12.2011 התקים דיון. מי מהנתבעים לא התיצב. ב"כ התובעת הצהירה לפרוטוקול כי משרדה עדכן טלפונית את הנתבעים על מועד הדיון, ואף הוגש תצהיר בנוגע לעדכונו של הנתבע 2, אשר על פי הטענה טען, כי אחיו, הנתבע 1, הוא שאמור להופיע, וכי הלה לא יופיע היות שהוא בסין. למען הסר כל ספק, המתין בית המשפט גם לשעה היעודה בטרם הקדמת הדיון, ועל פי הערה הקימת בתיק לא היתה התיצבות כלשהי מטעם הנתבעים גם בשעה זו.

בנסיבות אלה, ניתן פסק דין על מלוא סכום התביעה בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד.

ביום 26.12.2011 הוגשה בקשה לבטול פסק הדין.

נמוקי הבקשה הינם, כי הנתבעים לא התיצבו משום שנסיונותיהם לדחית הדיון לא צלחו. עוד נטען, כי הגם שהנתבעים ידעו על מועד הדיון, לא קבלו זמון כדין.

אין בטענות אלה על מנת לעבור הרף הנדרש להוכחת הצדק סביר לאי-התיצבות. הנתבעים ידעו על הדיון, אך העדיפו אינטרס אחר, של נסיעת הנתבע 1 לחו"ל, וזו זכותם, אך עליהם לשאת בתוצאות מעשיהם.

גם הטענה, כי לא נתקבל זמון כדין, אינה רלבנטית משהוכח כי ידעו על מועד הדיון.

יתר על כן, בבקשה לא הצביעו הנתבעים על הגנה טובה או הגנה כלשהי בפני התביעה.

בנסיבות אלה, לא עברו גם הרף השני הנדרש, והוא – הצבעה על סכויי הגנה טובים ועל עוות דין שעלול להווצר כתוצאה מקבלת התביעה.

תיק זה נמשך זמן רב והגיע העת לשים סוף להדיינות בו. יפים לענין זה הדברים בפסק הדין שהובא על ידי ב"כ התובעת – רע"א 83/01 טובה וייס נ' יוסף מרדכי, פ"ד נה(3) 730:

שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה. תהליך עשיית הצדק אינו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו, וזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שכנגד.

לאור התנהלות הנתבעים, ובהעדר הצדק סביר לאי-התיצבות או סכויי הגנה טובים, דוחה הבקשה.

פסק הדין מיום 12.12.2011 עומד בעינו.