שובלי נ' אסולין

פסק דין

לפני תביעת התובע כנגד הנתבע לתשלום סך של 50,000 ₪.

אין חולק, כי התובע והנתבע בעלים במשותף של נכס מקרקעין ברח' רובינסון 2 בפתח תקווה. הנתבע הפך שותפו של התובע לאחר שרכש את חלקו של אחי התובע בנכס, זאת ביום 4.5.92. אין חולק, כי במהלך השנים הושכר הנכס מעת לעת לשוכרים שונים. אין חולק, כי מי שמטפל בהשכרת הנכס לשוכרים שונים הינו הנתבע (עדות הנתבע בעמ' 1 לפרוטוקול מיום 1.7.07, עדות התובע בחקירתו ביום 11.4.10).

התובע טוען, כי משלב כלשהו החל הנתבע עושה בנכס כבשלו, בהשכירו חלקים ממנו לשוכרים שונים בלא לשתף את התובע ובלא להעביר לו את חלקו בדמי השכירות. תביעת התובע היא לפיצוי בראשי הנזק הבאים: (א) סך של 10,908 ₪ בגין חלקו של התובע בדמי שכירות ששילם לכאורה לנתבע פלוני דוד אליאש; (ב) סך של 7,635 ₪ בגין חלקו של התובע בדמי שכירות ששילם פלוני יורי ורגולס; (ג) סך של 36,814 ₪ בגין פרק זמן של 27 חודשים בהם לא ניתן היה להשכיר את הנכס בשל כך שהנתבע אחסן בו חפצים. יצויין כי לגבי ראש נזק זה חל שינוי במהלך ניהול התובענה. תחילה נתבע סכום זה כחלקו של התובע בדמי שכירות ששילמה שוכרת בשם חברת "אי.אמ.סי", אך לאחר שהתברר כי בידי הנתבע העתקי שיקים שקיבל התובע בגין דמי שכירות אלה, תוקן כתב התביעה באופן שהסכום הנתבע בראש נזק זה נתבע במסגרת עילה אחרת- מניעת השכרת הנכס לאחר שאותה שוכרת עזבה את הנכס, כאמור לעיל.

הנתבע דחה את טענות התובע. אשר לדמי שכירות של אליאש דוד, טוען הוא כי מעולם לא הושכר הנכס לאדם זה וכי המדובר במסגר שהרכיב דלתות בנכס ומעולם לא שילם לנתבע דמי שכירות. אשר לדייר יורי, טען הנתבע כי דמי השכירות שהוא משלם הינם בסך של 400 ₪ בחודש. הוא הודה כי לא העביר לתובע את חלקו בדמי שכירות אלה, אך טען כי יש לקזזם אל מול הוצאות שהוציא בשיפוץ הנכס (עדותו בעמ' 2 לפרוטוקול מיום 1.7.07). אשר לראש הנזק בגין מניעת השכרת הנכס, הנתבע דוחה אותו מכל וכל וטוען כי נוכח האופן בו תוקן כתב התביעה בהקשר זה אין ליתן אמון בטוענות התובע, מה גם שלא הוכחו באופן כלשהו.

איש מהצדדים לא הביא עד כלשהו בנוסף לאותו צד עצמו. אין חולק כי למרות חלוף השנים, ולמרות שתיק זה עצמו תלוי ועומד לפני בית המשפט מאז מאי 2006, נותר המצב בנכס בעינו ואיש מהצדדים אינו נוקט בצעד כלשהו על מנת להפריד את הדבקים או לכל הפחות ליצור מסגרת של דיווח שוטף ושיתוף מסודר בכספים ובמידע. בית המשפט ניסה לסייע לצדדים ולהפנותם למגשר, אך העלה חרס.

לאחר ששמעתי את העדים ובחנתי היטב את הראיות, אני נותנת אמון בטענתו הבסיסית של התובע, לפיה הנתבע עושה בנכס כבשלו ואינו מעביר אליו מידע אודות הנעשה בו ואודות הכספים שהוא גובה. לא נתתי אמון בעדות הנתבע, מה גם שהוא עצמו אישר בחקירתו הנגדית כי אינו מנהל כל רישום או מעקב אחר הכספים המתקבלים בידו בגין השכרת הנכס והכספים שהוא מעביר לתובע מתוכם, ככל שהוא מעבירם. אין צורך לומר, כי על הנתבע חלה חובת נאמנות כלפי שותפו התובע, ועל פני הדברים סבורני כי בהתנהלותו בנכס מפר הוא חובה זו. לעניין זה עומדים לרשות התובע סעדים מגוונים שיש בהם כדי לשים קץ להתנהלות זו, אך משום מה ומטעמים שאיני יורדת לחקרם, אין התובע רואה לנקוט בהם. נותר להכריע בתביעה הכספית שלפני, המצומצמת כמובן לראשי הנזק הנתבעים בה, ומחייבת את התובע להרים את הנטל הן לעניין עילות התביעה והן לעניין הסכומים הנתבעים.

אשר לעילה בעניין דמי השכירות של אליאש. בתצהירו טוען התובע כי למד על השכרת המבנה לאליאש ולאחיו באקראי, מביקורות שערך במקום, כדבריו: "ראיתי את שני האחים במקום ומכאן למדתי כי הנתבע השכיר להם את המבנה. הסכום בו השכיר הנתבע את המבנה לשני האחים היה 600$ לחודש, כאשר מתוכם הגיע לי סך של 300$ בעבור כל חודש שכירות" (ס' 9 לתצהיר התובע). התובע אישר בחקירתו כי לא ראה הסכם שכירות עם אליאש. כמו כן לא זימן את האחים אליאש לעדות ולא הציג כל מסמך שיש בו כדי ללמד על עצם השכרת הנכס לידיו או על דמי השכירות ששילם כביכול. הנתבע טוען כי אליאש לא שכר את הנכס מעולם אלא רק ביצע בו עבודה של התקנת דלתות. בנסיבות כאלה לא הרים התובע את הנטל לשכנעני בעצם השכרת הנכס לאותו אליאש וקל וחומר – דמי השכירות ששילם כביכול.

אשר לדמי השכירות ששילם השוכר יורי לנתבע. אין חולק כי יורי אכן שכר חלק מהנכס ושילם דמי שכירות לנתבע. הנתבע אף הודה כי יורי משלם במזומן וכי הוא לא העביר לתובע את חלקו בכספים אלה. לעניין גובה דמי שהכירות אני מעדיפה את גירסת התובע על פני גירסת הנתבע וגם ב"כ הנתבע הודה בה בחצי פה בסיכומיו. אני מקבלת איפוא את התביעה בראש נזק זה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 7,635 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

אשר לדמי שכירות שנמנעו לכאורה בשל אחסון חפצים בנכס. טענת התובע לפיה לא ניתן היה להשכיר את הנכס בשל חפצי הנתבע שאוחסנו בו, לא הוכחה לי כדבעי. בחקירתו הודה התובע כי לא פעל מאומה על מנת להשכיר את הנכס ובהתאם גם לא הוכיח כי היתה מניעה כלשהי להשכירו ומה היתה מניעה זו. על מהימנות גירסת התובע בכל הנוגע לראש נזק זה מעיב מאד האופן בו תוקן כתב התביעה, כך שהעילה לתביעת הסכום הוחלפה משהתברר כי ביכולת הנתבע להפריך את העילה שנטענה בכתב התביעה המקורי. אני מוצאת כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח ראש נזק זה, לא בהיבט העילה ולא בהיבט הנזק.

הוצאותיו הנטענות של הנתבע לצורך שיפוצים בנכס לא פורטו ולא הוכחו במאומה, ואני דוחה את טענת הקיזוז שהעלה בהקשר זה.

אשר על כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 7,635 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (2.5.06) ועד יום התשלום בפועל. בנסיבות העניין כולו, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ וכן להחזיר לו את האגרה, לפי קבלה.

ניתן היום, כ"ז ניסן תש"ע, 11 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: