שובל נ' מליק ואח'

פסק דין

תובענה הנוגעת לשיעור הפיצוי שיש לשלם בגין תאונה לרקע האשם היחסי של הצדדים.

הטענות:

לטענת התובעת, ביום 16.10.09, כשנסעה מכוניתה, הגיח הנתבע 1 מהנתיב הנגדי, ביצע פניית פרסה אסורה, תוך חציית קו הפרדה רצוף, חסם את נתיב נסיעת מכוניתה, שבנסיבות אלה התנגשה מכונית הנתבע 1. לטענתה  בנסיבות אלה היא זכאית למלוא נזקיה אך פוצתה ב85% מתוכו בלבד.

בכתב הגנה אין כפירה באחריות עיקרית של הנתבע 1 אך נטען שאשמה של התובעת אכן מגיע לכדי 15%  זאת בין היתר לרקע מהירות נסיעתו של הנהג במכונית התובעת. עוד נאמר שהמחלוקת מתמקדת ב- 1,841 ₪ בלבד.

הראיות:

4.בדיון העידו התובעת, האב שהיה הנהג (להלן: "הנהג"), הנתבע 1. בנוסף היו בפני מסמכים בכתב שצורפו לכתבי הטענות, ומוצגים שהוגשו בדיון. 

5.מעדות התובעת אציין שלא נהגה בעצמה אלא אביה אך שהוצגו מצידה תמונות של הצומת וכן תיעוד מרחק מאתר "GOGLE EARTH". היא הדגישה כי פניית הפרסה שם לטענתה, אסורה.

מעדות הנהג אציין את הדברים הבאים:

כשהיה בנתיב לפנות ימינה נסע במהירות מותרת ולפתע בחור שנהג פורד עשה פרסה עבר כל הנתיבים ונכנס לפני וחסם את הדרך. 

מעדותו שלו עלה שמכוניות אחרות עצרו כשהוא פנה.

לא תוארו מפיו, או כשהמחיש את הנסיעה בעזרת חפצים, אמצעי זהירות כלשהם בהם נקט.

מעדות הנתבע 1 אציין את הדברים הבאים:

לדעתו מותרת פניה פרסה.

הוא לא ראה את התובע. אותת שמאלה בכוונה לפנות פרסה. המתין לכך שיאפשרו לו רכבים וכשאפשרו לו, אף תוכך כדי סימון  רכבים לפנות התובע לא אפשר ונסע.

דיון והכרעה:

אפתח ואומר בקשר עם טענת הנתבעת שבסכום קטן עסקינן, שבתביעות קטנות ,עסקינן וגם אם הסכום שבמחלוקת זעום אין בכך כדי למנוע התדיינות . להיפך, בית משפט זה והליך זה הוא  ערוץ ההתדיינות  הנאות לצורך סכומים אלה ותוך הבטחת זכות הגישה לערכאות גם לגביהם ובכפוף לתנאים העולים מהחיקוקים הרלבנטיים.  

לגוף הדברים היקף הפיצוי מצד הנתבעות תלוי במידת האשם שיש לזקוף לחובתן ומהיקף הנזק שנגרם בקשר סיבתי עובדתי ומשפטי,  אליו.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי את העדים  התרשמתי מהם במישרין, ונוכח מכלול הראיות שבפני,  הגעתי למסקנה כי  האחריות לתאונה משותפת באופן בו 85% ממנה על כתפי הנתבע ואילו היתר על הנהג אבי התובעת עצמו זאת מהטעמים הבאים: