שובילי נ' הגרעין בעמ

החלטה

1.בפני בקשה לפטור את המבקש מתשלום אגרה בסך 2,663 ₪.

2.מושכלות ראשונים הם, כי על בעל דין היוזם הליך שיפוטי חלה חובה ראשונית לשלם בעדו אגרת משפט. הטעם לעקרון זה כפול: ראשית – בעל דין הפונה לערכאת שיפוט נדרש לשלם עבור השרות שהוא מקבל מרשויות השיפוט של המדינה ושנית – תשלום אגרה מעיד על רצינות ההליך במתכונת שהוא מוגש ומונע נקיטת הלכי סרק או ניצול לרעה של ההליך השיפוטי (ראו לדוגמא: רע"א 11644/04 מרכז ע"ש ורה סלומונס נ' הנהלת בתי המשפט (ניתן ביום 9.1.2005)).

3.יחד עם זאת, תקנה 12 לתקנות בית הדין לעבודה (אגרות) התשס"ח – 2008 (להלן – "התקנות") קובעת כי בית הדין יפטור תובע מתשלום אגרה אם יוכיח התובע כי הוא מחוסר יכולת כלכלית לשלם את האגרה וכי ההליך בו נקט מגלה עילה. תכליתה של תקנה 12 לתקנות ליצור שיוויון בין הבאים בשערי בית הדין, בין העני והחלש לבין העשיר והחזק. שיוויון זה מעניק זכות יסוד לעובד והיא חופש הגישה לבית הדין לשם הגשת תביעתו.

בהקשר זה, יפים דבריו של כב' השופט חשין שקבע, כי: "דלתותיהם של בתי - המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד, ויכולת הפניה לבתי – המשפט היא מזכויות היסוד של האדם" (ע"א 597/90 רוזין נגד בן נון פ"ד מו' (3) 742,738).נ

4.כבר נקבע כי "תקנה 12 לתקנות האגרות קובעת כי הזכאות לפטור מאגרה מותנית בחוסר יכולת כלכלית המוכחת על פי הקריטריונים שנקבעו בהן, והיותו של ההליך מגלה עילה. תנאים אלה שנקבעו בתקנות הם תנאים מצטברים והנטל להוכחתם מוטל במלואו על מבקש הפטור מאגרה" (בש"א 675/09 אברהם פלקסר – נשיץ, ברנדס ושות' עו"ד, מיום 14.2.10; ערעור על ההחלטה נדחה - עא"ח 8/10 אברהם פלקסר – נשיץ ברנדס ואח', מיום 10.6.10).

5.היינו, על הגורם השיפוטי הבוחן בקשה לפטור מאגרה לבדוק קיומם של שני תנאים מצטברים – ראשית, "היותו של ההליך מגלה עילה", ושנית, העדר יכולת כלכלית, כאשר הגשת בקשה לפטור מאגרה מחייבת את בעל הדין "להתפשט" ולמסור תמונת מצב מלאה על מצבו הכלכלי, שכן המבקש פטור "מחמת עוניו..." להתכבד וליתן לבית המשפט תמונה מלאה ועדכנית של מצבו הכלכלי" (רע"א 3297/90 רביבו נגד בנק הפועלים, דינים עליון, כרך כח', 824; בבה"נ 6857/00 רוטה נגד נצבטייב והיועץ המשפטי לממשלה, פ"ד של כב' השופט בועז אוקון). שני התנאים הנזכרים כרוכים זה בזה כך שככל שהעילה מוצקה יותר, כך ניתן יהא להקל במבחן הכלכלי, ולהיפך. עם זאת חייב להתקיים רף מינימאלי של כל אחד מהתנאים, וככל שהתובענה אינה מגלה עילה – כמו גם ככל שהמבקש אינו מוכיח העדר יכולת כלכלית – די בכך כדי לדחות את הבקשה. ככל שהתנאים מתקיימים אך לא בעוצמה מספקת על מנת ליתן פטור, מאפשר סעיף 12(ו) לתקנות האגרות מתן החלטה מרוככת יותר בהתרת תשלום האגרה "לשיעורין, ובתוך הזמן שייקבע".

6.בענייננו, לאחר שעיינתי בכלל החומר שבתיק החלטתי כי אין מקום לפטור את המבקש מתשלום אגרה בגין חלק מרכיבי התביעה ובגין חלק אחר להורות על תשלום האגרה ב- 4 תשלומים, מהנימוקים, כדלקמן:

האחד: באשר להעדר יכולת כלכלית יאמר מייד, כי המבקש לא מילא אחר הוראות תקנות האגרות ולא "התפשט" ומסר תמונת מצב מלאה על מצבו הכלכלי ולא צירף ולו מסמך אחד להוכחת מצבו הכלכלי (כגון: תדפיס עו"ש, הסכם השכירות וכו'). די בכך היה כדי לדחות את בקשתו במלואה. ואולם, חרף אי צירוף כל המסמכים הרלבנטיים ובהסתמך על הצהרת המבקש לפיה הוא מקבל דמי אבטלה מוכן אני להניח כי למבקש קושי מסויים בתשלום האגרה, אם כי לא העדר יכולת באופן מוחלט.

השני: עיון בכתב התביעה מעלה כי עניינה של התביעה הוא מימוש זכויות בגין פיטוריו של המבקש. המבקש טוען כי פוטר בחוסר תום לב, ללא קיום שימוע ותוך רמיסת כבודו ושמו הטוב והוא עותר לתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת לפיטורים, פיצוי בגין פיטורים בחוסר תום לב, עוגמת נפש, פיצוי בגין אובדן השתכרות וכו'. המשיבה אינה מכחישה כי פיטרה את המבקש מעבודתו (וזאת מעיון בנספחי כתב התביעה), אך לטענתה המבקש פוטר מעבודתו לאחר קיום הליך שימוע ובנסיבות המצדיקות שלילת מלוא פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת.

7.עיון בכתב התביעה על נספחיו מעלה, כי לא ניתן לקבוע כבר בשלב זה כי עילות התביעה לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת לפיטורים ואף חלק מרכיב התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין אינן מגלות עילה. לעומת זאת, יתר רכיבי התביעה (פיצוי עבור לשון הרע, עוגמת נפש ואובדן השתכרות) הינם רכיבי תביעה שבתי הדין לעבודה נוטים לאשרם במקרים נדירים וחריגים ועל פני הדברים, ההליך לא מגלה בגינם בגינם.

8.בנסיבות אלה, הריני פוטר את המבקש מתשלום אגרה בגין רכיבי התביעה לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת וכן בגין שלושה חודשי פיצוי עבור רכיב התביעה לפיצוי בגין פיטורים ללא שימוע. לעומת זאת, בגין יתר רכיבי התביעה הריני מתיר למבקש לשלם את האגרה בארבעה תשלומים שווים ורצופים. בכך בית הדין מאזן בין זכות המדינה לקבלת תשלום המופנה לקופת המדינה תמורת שירות משפטי בערכאותיה מחד גיסא, לבין זכות הגישה של המבקש לבית המשפט ואי נעילת דלתות בית המשפט בפניו מאידך גיסא.

5129371

54678313

9.סוף דבר – סכום התביעה בגינו לא מצאתי לנכון לפטור את המבקש מתשלום אגרה עומד על סך 208,450 ₪. לפיכך, המזכירות תשלח למבקש (התובע) ארבעה שוברים לצורך תשלום האגרה בסך 2,084.5 ₪. כמו כן המזכירות תעקוב אחר תשלום האגרה ע"י התובע.

ניתנה היום, י"ד תשרי תשע"ב, 12 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: