שוב נ' שר הפנים ואח'

השופט ע' גרוסקופף:

           העתירה שלפנינו עניינה בבקשה למתן צו על תנאי המורה למשיבים 2-1 לנמק "מדוע אינם פועלים ליישום סעיף 24 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) תשי"ח -1958" (להלן: "הצו המועצות המקומיות"), לפיו על ראש המועצה להיבחר בבחירות חשאיות.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. העותר הוא עורך דין, תושב היישוב חמדת אשר בצפון בקעת הירדן, המתעתד להתמודד לראשות המועצה האזורית בבקעת הירדן, במסגרת הבחירות למועצות האזוריות שייערכו ביום 30.10.2018. על פי האמור בעתירה, מספר בעלי זכות ההצבעה בבקעת הירדן, המונה כ-20 יישובים, הוא כ-2,500 בלבד; כאשר מספר בעלי זכות ההצבעה בחלק מן היישובים נמוך מ-100 איש, ומספר מממשי זכות הבחירה ביישובים אלה, מטבע הדברים, נמוך עוד יותר. על רקע פריסה גיאוגרפית זו, טוען העותר כי העובדה שקלפי הצבעה ממוקמת בכל יישוב (או כמעט בכל יישוב), מכוח סעיף 176 לצו המועצות המקומיות, מובילה לפגיעה בעקרון החשאיות של הבחירות, ועלולה לגרום לכך שתושבים יצביעו שלא על פי צו מצפונם, מתוך החשש כי עם פרסום שיעור ההצבעה עבור כל מועמד בכל יישוב, עשוי המועמד הזוכה לבוא בחשבון עם היישובים בהם לא זכה לשיעור תמיכה גבוה. זאת, לטענתו, באופן הפוגע בעקרון השוויון, בחוק יסוד: הכנסת, בזכות לבחור ולהיבחר, ובסעיף 24 לצו המועצות המקומיות המורה על קיום בחירות חשאיות.

2. העותר מבקש כי נורה למשיבים 2-1 לאתר פתרון ראוי ומידתי לבעיה אותה הוא מעלה. זאת לאחר שפנה לדבריו למשיב 2 עובר להגשת העתירה (ביום 4.6.2018), ולא זכה למענה. יצוין, כי הוא עצמו מעלה בעתירתו שתי חלופות לפתרון הבעיה: האחת, איגוד קלפיות (בהתאם להצעתו בפנייתו האמורה למשיב 2); השנייה, יישום הצעת חוק אשר הונחה בעבר על שולחן הממשלה (פ/2072), אך לא נתקבלה, ולפיה ייספרו קולות הבוחרים לראש המועצה במרוכז. העתירה הוגשה ביום 10.7.2018, ובהתאם להחלטתי מאותו יום, הוגשה ביום 9.8.2018 תגובה מקדמית מטעם המשיבים.

3. לטענת המשיבים דינה של העתירה להידחות, הן מחמת שיהוי והן לגופה.

           בהיבט השיהוי, נטען כי הגשת העתירה שלושה חודשים טרם מועד הבחירות לוקה בשיהוי רב המצדיק את דחייתה, וזאת בשים לב לעובדה כי העותר מתכוון להתמודד בבחירות הקרובות, משמע היה מודע מזה זמן רב לקיומן ואופן ניהולן. המשיבים מציינים כי בענייני בחירות קיימת חשיבות רבה למועדים ולהיערכות מוקדמת של הרשויות ושל המועמדים הפוטנציאליים, ועל כן מורה ההלכה כי אף שיהוי קצר די בו כדי להוביל לדחייתה של העתירה.

4. לגופו של עניין, נטען כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבות.