שוב נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים אשר נגרמו לרכבו כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 18/6/10.

לטענת התובע, נסע עם רכבו בעליה ברחוב מנוחה ונחלה ברחובות, במסלול הימני מבין שניים, הואיל ורכב אשר נסע לפניו בלם , הוא בלם גם כן ואז, פגע בו רכב הנהוג על ידי הנתבע 2 מאחור. בנסיבות האמורות, לטענת התובע, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 2 ומשכך, עליו ועל הנתבעת 1- מבטחת רכבו , ביחד ולחוד, לשפותו בגין הנזקים אשר אירעו לרכבו כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעים, במועד הנקוב נסע הנתבע 2 ברחוב מנוחה ונחלה במסלול השמאלי. לפתע התובע אשר נסע בנתיב הימני, סטה לנתיב שלו וזאת, הואיל ורכב אשר נסע בנתיב לפניו עצר. לטענת הנתבע 2 ביצע בלימת חירום ואולם, לאור סטיתו המהירה של התובע לכיוון נתיב נסיעתו, לא היה סיפק בידיו להמנע מפגיעה ברכב התובע. לטענת הנתבע 2 מיקום הפגיעה, בקצה השמאלי של רכבו של התובע , יש בו בכדי לתמוך בטענתו ולפיה אמנם סטה לכיוון נתיב נסיעתו. בנסיבות אלו, לטענת הנתבעים , יש לדחות את התביעה .

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע והנתבע 2 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו .

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את עדויותיהם , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

הראיות החיצוניות הן תמונות הנזק אשר נגרמו לרכבו של התובע. בהקשר זה אין עוררין כי לרכב התובע נגרמה פגיעה בקצה השמאלי של רכבו . מיקום הפגיעה בקצה השמאלי של הרכב יש בו בכדי לתמוך בטענת הנתבע 2 ולפיה סטה רכבו של התובע לכיוון נתיב נסיעתו. לאמור אוסיף כי התובע העיד כי באותה שעה היה עומס בכביש (ראה עמ' 1 שורה 14) – עובדה אשר יש בה בכדי לשלול טענתו ולפיה יתכן שהפגיעה ברכבו הממוקמת בצד השמאלי נגרמה בשל נסיעת הנתבע 2 נסע במרכז הנתיב. לא למותר לציין עוד כי גם לו היה נוסע הנתבע 2 במרכז בין שני הנתיבים עדין, היה מצופה לחזות בפגיעה במרכז הטמבון האחורי של התובע ולא ממש בקצה השמאלי שלו.

זאת ועוד, התובע העיד כי הרכב לפניו בלם ומשכך, אף הוא בלם, בנסיבות אלו סביר שהתובע, אינסטנקטיבית אף יסיט את רכבו מעט לשמאל על מנת להמנע מפגיעה ברכב שלפניו.

זאת ועוד, התובע העיד כי תגובתו המיידית של הנתבע 2 לאחר התאונה היתה כי התובע "זיגזג" (ראה עמ' 2 שורות 14-15) , דהיינו טענתו של הנתבע 2 ולפיה, סטה התובע לכיוון הנתיב שלו, אינה בגדר טענה כבושה אשר הועלתה רק לצרכי הגנה מפני התביעה, אלא שזו אף היתה תגובתו הספונטנית.

לאור האמור, הנני קובעת כי לא זו בלבד שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו אלא שמאזן ההסתברויות אף נוטה במעט לכיוון גרסת הנתבעים ומשכך, דין התביעה להדחות.

אשר על כן הנני דוחה את תביעתו של התובע . לאחר ששקלתי ולפנים משורת הדין החלטתי שלא ליתן צו להוצאות.