שהרבני נ' עובדיה

החלטה

1.המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר, שהוגשה כנגדו על ידי המשיב, ובקשה זו נקבעה לדיון ליום 4.5.10.

לבקשת המבקש, אשר הינו תושב ארה"ב, (ואף כתוצאה מבקשה אחת שהוגשה ע"י ב"כ המשיב), נדחה מועד הדיון מספר פעמים, ובסופו של דבר נקבע ליום 28.2.11. סמוך למועד זה, הוגשה בקשה נוספת לדחיית מועד הדיון מטעם המבקש, אשר טען כי מצבו הרפואי אינו מאפשר לו לטוס ארצה, אולם לאחר קבלת עמדת המשיב נדחתה הבקשה ומועד הדיון נותר על כנו.

2.למועד זה לא התייצב המבקש, ובא כוחו היפנה לאישורים הרפואיים שצורפו על ידי המבקש לבקשה לדחיית מועד הדיון. בהחלטה מאותו היום קבעתי, כי בשים לב לעובדה שהאישור הרפואי שצורף איננו קריא, אינו נושא כותרת "אישור רפואי" וכן מתעוררת תמיהה בהשוואה שבין החותמת לשם הרופא המודפס על המכתב, היה מקום למחוק את הבר"ל כבר אז, אולם מאחר וההחלטה על הותרת מועד הדיון על כנו ניתנה יום קודם לכן, ב-27.2.11, ובשים לב לכך שהמבקש הינו תושב ארה"ב, ניתנה למבקש הזדמנות נאותה להתייצב לדיון, ונקבע מועד חדש לדיון בבר"ל ליום 7.3.11.

3.במועד זה לא התייצבו המבקש ואף לא עורך דינו, ועל כן, נמחקה בקשת הרשות להתגונן, וניתן פסק דין בהתאם לכתב התביעה.

4.ביום 28.4.11 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו. לאחר קבלת התגובה והתשובה לבקשה לביטול פסה"ד, נקבעה הבקשה לדיון, ליום 13.7.11. במועד זה התייצב עורך דינו של המבקש, וטען כי לא מסר למרשו הודעה להופיע לדיון, מאחר וסבר כי הדיון הינו לשם העלאת טיעונים בלבד. במעמד זה ציין ב"כ המבקש, כי לדיון הקודם לא הגיע המבקש עקב מצבו הבריאותי והוסיף, כי בעניינו של המבקש קיים צו עיכוב יציאה מהארץ בתיק הוצל"פ אחר, אשר נמצא בטיפול. ב"כ המבקש עתר לקבוע מועד נדחה לדיון, על מנת לנסות ולהביא לסיום סוגיית עיכוב היציאה מהארץ, כך שיתאפשר למבקש להתייצב לדיון, ואף לוודא שמצבו הבריאותי יאפשר לו לטוס.

ב"כ המבקש ציין כי בפי המבקש טענות הגנה טובות, כפי שהעלה במסגרת הבקשה לביטול פסק דין, ובין היתר, טענות מקדמיות לעניין כותרת התביעה, סילוק על הסף והתיישנות.

5.בהחלטה מאותו היום, בה נפרסה כל השתלשלות העניינים עד המועד ההוא, ולאחר שנלקחו בחשבון מכלול השיקולים בעניין מצבו הבריאותי של המבקש, ומהימנות המסמכים הרפואיים שצרף מחד, ומאידך, העובדה כי המבקש לא טרח להתייצב לדיון, וכן לאור הטענה לעניין קיומו של צו עיכוב יציאה מהארץ כנגדו אשר צצה רק במסגרת הבקשה לביטול פסק דין, ולא עלתה בבקשות הקודמות שהגיש המבקש, נקבע מועד לדיון ליום 13.9.11, בכפוף לכך שהמבקש יישא בהוצאות המשיב כפי שנפסקו.

המבקש שילם את ההוצאות שנפסקו. מאז, עתר לדחות הדיון מפעם לפעם, בעיקר מאחר והיה מצוי בעיצומו של הליך משפטי בעניין הסרת צו עיכוב היציאה מהארץ, כדי שיתאפשר לו להתייצב לדיון.

בית המשפט נעתר לבקשותיו של המבקש מעת לעת, ודחה את הדיון מספר פעמים, עד לסיומו של ההליך שניהל המבקש בעניין צו עיכוב היציאה מהארץ.

6.ביום 4.12.11, התקבל עדכון מטעם ב"כ המבקש בעניין הבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ, ואז הסתבר כי בקשתו לביטול צו עיכוב יציאה מהארץ התקבלה באופן כזה שהצו יבוטל בכפוף לכך שהמבקש יפקיד סך של 77,000 ₪. המבקש ציין כי ערער על החלטה זו והערעור נקבע ליום 18.12.11. משכך, נקבע מועד לדיון בבקשה לביטול פסק הדין ליום 15.1.12, על מנת שהמבקש יוכל למצות את הליך הערעור.

7.ביום 8.1.12 הגיש המבקש את הבקשה המונחת בפני. המבקש ציין כי נקבע בערעור שצו עיכוב היציאה מן הארץ התלוי ועומד כנגדו יבוטל כנגד הפקדה של 38,500 ₪. לטענתו, מצבו הכלכלי בכי רע והוא נתמך על ידי שלטונות הסעד בארה"ב, כך שאינו יכול לגייס את הסך שנקבע לצורך ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ. עוד הוסיף המבקש וטען כי נוכח מצבו הבריאותי, אוסרים עליו רופאיו לטוס טיסה ארוכה. לכן, עתר המבקש לקיים את הדיון באמצעות "וידאו קונפרנס" (להלן: "כינוס וידאו"), והתחייב לשאת בהוצאות הכרוכות בכך.

בבקשתו הדגיש המבקש את העובדה שמדובר בהליך ביניים, ולכן אין הצדקה בשלב זה לסכן את בריאותו. כמו כן, אם תתקבל בקשתו ויבוטל פסה"ד, ייקבע מועד להוכחות ועד אז אפשר שתוסדר סוגיית עיכוב היציאה, "בדרך זו או אחרת".

לבקשה צורף מסמך רפואי, ערוך כמכתב, בו צויין כי מדובר באדם חולה בן 66, מטופל באינסולין, אשר לא יוכל לעזוב את ארצו לאור מצבו הרפואי, וזאת לפחות ב-4-5 החודשים הקרובים.

8.המשיב התנגד לבקשה לקיים את הדיון באמצעות כינוס וידאו. לטענתו, מדובר בבקשה אחת מתוך רצף של בקשות שהוגשו על ידי המבקש, ואשר תכליתן דחיית הקץ. אין בבקשה כל נימוק חדש, ולמעשה, המבקש נסמך בכל פעם על נימוק אחר, מה גם שהבקשה איננה נתמכת בתצהיר.

בנוסף טוען ב"כ המשיב כי לא ברור מדוע העלה המבקש את הבקשה לקיים את הדיון באמצעות כינוס וידאו רק עתה, שכן יכול היה לעשות כן זמן רב קודם לכן. נראה כי בחר לעשות זאת לאחר שניצל את כל טענותיו האחרות.

9.ברע"א 3810/06 י. דורי את צ'קובסקי בניה והשקעות בע"מ נ' שמאי גולדשטיין (פורסם במאגרים) עמד ביהמ"ש על מקור סמכותו של ביהמ"ש להורות על גביית עדות באמצעות כינוס וידאו, והשיקולים המנחים בעת דיון בבקשה לעשות כן. נקבע שם כי אמנם נהוג לבסס את הסמכות להורות על גביית עדות באמצעות כינוס וידאו על סעיף 13 לפקודת הראיות [נוסח חדש], אולם בנמצא קיימת תקנה מפורשת המסמיכה את ביהמ"ש לעשות כן, היא תקנה 15 לתקנות עזרה משפטית 1999.

על פי הפסיקה, נקודת המוצא היא עדיפותה של העדות בין כתלי ביהמ"ש, ולמעשה אין תחליף להתייצבות העד בביהמ"ש. לכן, אין להרחיב יתר על המידה את השימוש בגביית עדות באמצעות כינוס וידאו. יש לעמוד על הדרישה לצרף תצהיר לבקשה, וכן להציג תום לב וסיבה מספקת להגשת בקשה לגביית העדות באמצעות כינוס וידאו. עוד נקבע בפרשת דורי הנ"ל כי אין לקבוע מסמרות בעניין זה מראש, וכל מקרה יידון על פי נסיבותיו, תוך איזון בין שאלת חשיבותה ומרכזיותה של העדות אותה מבוקש להעיד בכינוס וידאו, פגיעה באינטרס הציבורי או בתקנת הציבור, הפגיעה האפשרית בהליך ובצד שכנגד וכיוצ"ב שיקולים.

10. לאחר שבחנתי את נסיבות העניין שבפני, באתי לכלל מסקנה כי בקשתו של המבקש נגועה בחוסר תום לב, תוך שהמבקש כלל לא הוכיח כי קיימת סיבה טובה המונעת את בואו מחו"ל לדיון, ועל כן אין מקום להיעתר לבקשתו.

11.כפי שפורט לעיל, המבקש בחר לעתור בבקשות רבות לדחיית מועדי הדיון שנקבעו מעת לעת. בכל פעם הסתמך המבקש על טיעון חלופי, כאשר מלכתחילה התבסס על מצבו הרפואי, ובהמשך עלתה לפתע הטענה, כי כנגד המבקש קיים צו עיכוב יציאה מהארץ, המונע את הגעתו ארצה. המבקש עשה שימוש חלופי בשני טיעונים אלה, ובחר להעלותם בכל בקשה, בהתאם לצורך.