שהרבני נ' ווקנין ואח'

פסק דין

בפני תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע במהלך תאונת דרכים שאירעה ב-30.05.10. התובע הינו בעלים של רכב מונית מסוג "פורד" (להלן "המונית"). על רכב המונית עבד נהג אשר ביום האירוע נסע בכביש מס' 44 מת"א לכיוון רמלה עם נוסעים. לטענת נהג המונית עמד בצומת רמזור בנתיב הימני ביותר מתוך 4 נתיבים לאותו כיוון. בשלב מסוים הרמזור התחלף לירוק והחל בנסיעה. כעבור שניות ספורות הגיח מצד ימין רכב מסוג "מזדה" שבו נהג הנתבע 1 (להלן "רכב המזדה"). הנתבעת 2 הינה הבעלים של רכב המזדה והנתבעת 3 הינה המבטחת של הרכב. רכב המונית ניזוק בצד הימני אמצעי. מטעם התובע העידו התובע, נהג המונית ואחת הנוסעות במונית.

עדותו של נהג המונית לגבי אופן קרות התאונה מהימנה עלי. נהג המונית הסביר את אופן קרות התאונה ואף שרטט את הצומת עם סימון מיקום הרכבים נשוא התאונה, כאשר רכב המאזדה עלה על אי תנועה, איבד שליטה, התנגש בו מצד ימין, עקף את רכב המונית מאחור ולאחר מכן המשיך בנסיעה פרועה לעבר תחנת אוטובוס שמצויה בהמשך כיוון נסיעתה של המונית (פרוט' עמ' 2 ש' 8-24). עדותו לגבי אופן קרות התאונה נתמכה בדבריה של הנוסעת במונית (פרוט' עמ' 5 ש' 18-25). אין כל היכרות קודמת בין נהג המונית לבין הנוסעת, אשר ישבה בחלק הקדמי של המונית בצד ימין ולכן היה באפשרותה להסביר ממקור ראשון את אופן השתלשלות האירועים (פרוט' עמ' 5 ש' 19, עמ' 6 ש' 1-7).

השרטוט שציירה הנוסעת במונית (ת/2) הינו דומה לשרטוט שצייר הנהג (ת/1), הן לעניין מיקום הרכבים, הן לעניין אופן הפגיעה במונית, עקיפתה מאחור ואיבוד השליטה לעבר תחנת האוטובוס.

הנתבע 1 בעדותו הותיר רושם בלתי אמין, זאת מכל הסיבות שלהלן:

הנתבע 1 העיד שנסע ברמזור ירוק וכי בעת שהתנגש ברכב המונית, רכבו הועף שלושה קילומטר קדימה ונתקע בתחנת האוטובוס (פרוט' עמ' 7 ש' 18-20). בהמשך העיד שרכב המונית "העיף" את רכבו (כלשונו) 2-3 קילומטר לעבר תחנת האוטובוס, ומיד באותה נשימה אמר שהמרחק של תחנת האוטובוס מהצומת הוא קילומטר או 700 מטר (פרוט' עמ' 9 ש' 12-13).

בהתחשב במיקום הפגיעה ברכב המונית (ראו תמונות המונית שצורפו לכתב התביעה ולדו"ח השמאי) בצד ימין באמצע, ומיקום הפגיעה ברכב המזדה נפגע בחזית הקדמית שלו (ראו עדות הנתבע 1 בפרוט' עמ' 9 ש' 22), הרי שהסבריו של הנתבע 1 שרכבו הועף מרחק משמעותי בכיוון הנסיעה של המונית, אינם מתקבלים על הדעת. אין נפקא מינה באם מדובר ב"העפה" ל-700 מטר או ל-3 קילומטר. מהות הפגיעות בשני הרכבים עושה את טענתו לבלתי הגיונית.

הנתבע 1 טוען כי במועד התאונה פונה באמצעות אמבולנס לבית החולים (פרוט' עמ' 7 ש' 19), וכי איבד את ההכרה (עמ' 7 ש' 30) וכי רק בבית החולים נודע לו שנפגע אדם בתחנת האוטובוס מרכבו (פרוט' עמ' 9 ש' 15). במילים אחרות הנתבע לא ידע כיצד נראה נהג המונית. בבית המשפט העיד כי פגש את נהג המונית יום לאחר התאונה מחוץ לבית החולים, ואשר הסיעו לכיוון ביתו וגבה שכר עבור הנסיעה, וכי נהג המונית שאל אותו באם הוא זה שעבר תאונה יום לפני. לאחר מכן אותו נהג מונית אף הגיע לביתו והציע לו סכום כסף על מנת לסיים את העניין ביניהם מתוך חשש שיאבד את רישיונו והוא סירב, וכי נמסרה הודעה למשטרה (פרוט' עמ' 7 ש' 24- עמ' 8 ש' 1). משלא ראה את נהג המונית במועד התאונה, הכיצד ידע לומר שאותו נהג מונית שהסיעו ביום שלמחרת הוא אכן נהג המונית מיום התאונה. יתרה מזאת, הוא אף הסביר כי נהג המונית במועד שחרורו מבית החולים ענד צמיד של חולה שמאושפז בבית חולים. טענותיו אלה הינם בלתי משכנעות. משנשאל באם יש בידיו אישור בדבר הגשת תלונה במשטרה, ענה כי ההודעה למשטרה נמסרה טלפונית (פרוט' עמ' 8 ש' 2-3).

ב"כ הנתבעים הצהיר לפרוטוקול (פרוט' עמ' 1 ש' 14-15) כי חוו"ד השמאי תוגש בהסכמה וכי ישנה מחלוקת לגבי סך ימי ההשבתה של רכב התובע. בכתב התביעה צוין כי רכב התובעת הושבת למשך 5 ימים, כאשר עבור כל יום עבודה התובע מבקש סך של 494 ₪, סה"כ 2,470 ₪, לא כולל מע"מ. התובע העיד בחקירה ראשית כדלקמן:

"אני בעל הרכב, יש לי נהג על האוטו. הייתה לי תאונה בשער ירושלים. עשינו שמאות, תיקנתי את האוטו. פניתי לחברת הביטוח של הרכב התובע, סירבו לשלם לי בטענה שהם לא אשמים, פניתי לעו"ד והגשתי תביעה".

בכך תמה החקירה הראשית. ב"כ הנתבעים ויתר על חקירה נגדית. התובע בכלל לא העיד בבית המשפט על סך הימים שהמונית הייתה מושבתת וכן על גובה ההכנסה היומית מהמונית. לכתב התביעה צורף מכתב מטעם "דניאל בן שושן, שירותי חשבונאות" מיום 16.06.10, ואשר לפיו ממוצע מחזור העסקאות של המונית נשוא התביעה הוא כ-494 ₪ ליום. דא עקא, מר דניאל בן שושן לא הגיע לבית המשפט למתן עדות להיחקר על תוכן הדברים. המכתב כשלעצמו, ללא עדותו של מר דניאל בן שושן בבית המשפט, הוא בגדר ראיה לא קבילה וחסרת משמעות. במילים אחרות, התובע לא הוכיח את ראש הנזק בדבר אובדן 5 ימי עבודה, כאשר כל יום עבודה מוערך בסך של 494 ₪. לפיכך הנני דוחה ראש נזק זה שבכתב התביעה.

לאור כל האמור לעיל, הנתבעים 1, 2 ו-3, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע את הסכומים הבאים:

17,397 ₪ עבור הנזק עפ"י דו"ח השמאי.

1,595 ₪ עבור שכ"ט השמאי.

5,000 ₪ עבור ירידת הערך של המונית לפני דו"ח השמאי.

שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪, בתוספת מע"מ.

הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה, 30.05.10, ועד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום.

המזכירות תעביר העתק פסה"ד לצדדים.

ניתן היום, י"ב סיון תשע"א, 14 יוני 2011, בהעדר הצדדים.