שהרבני נ' בראנץ'

החלטה

1.זוהי בקשה שהגישה המבקשת – הנתבעת בתיק – לבטול פסק הדין שניתן כנגדה ע"י כב' הרשמת ויסמן (כתוארה אז) ביום 19.1.2010.

לטענת המבקשת עבד המשיב אצלה מתאריך 1.4.08 ועד 30.7.08 ולאחר מכן עד לתאריך 6/09 עבד במסעדה באמצעות א. רוטשילד מסעדות בע"מ.

עוד נטען כי מעולם לא קיבלו את התביעה ואף לא את ההזמנה לדיון ופסק הדין עצמו.

לבקשה לא צורף כל תצהיר או מסמך אחר.

2.בדיון בבקשת הביטול שהתקיים בפניי במעמד הצדדים העיד ונחקר נציג המבקשת.

לאחר שעיינתי בכל מסמכי התיק והתרשמתי מנציג המבקשת כפי שנחקר בפני להלן החלטתי:

גם מגירסת נציג המבקשת עלה כי אף לשיטתה לפחות בחודש אפריל 2010 כבר ידעה על קיום פסק הדין משנודע לה עליו לראשונה לטענתו עם קבלת האזהרה מההוצל"פ לה צורף פסק הדין, עם זאת הבקשה הוגשה לביה"ד רק ב- 13.7.10.

אמנם נציג המבקשת המציא לתיק תלוש שכר אחד מינואר 2009 המתייחס לא. רוטשילד מסעדות בע"מ, אך בצדק טען ב"כ המשיב כי לא ניתן ללמוד ממנו אם אמנם הנתבעת/המשיבה לא היתה זו ששילמה שכרו בחלק מהחודשים לפחות פרט לחודש זה.

עיון בתדפיסי רשם החברות מלמד כי המבקשת הינה בעלת 50% מהמניות גם בחברה א. רוטשילד, עובדה שאושרה גם ע"י נציגה בדיון בפני והתובע /המשיב עבד במשך כל התקופה באותו מקום ובאותה מסעדה : אל גאוצ'ו.

יצוין כי סוגית זהות המעסיק התעוררה גם בפני הרשמת ויסמן ולאור עמדת התובע כי יש לתבוע רק את הנתבעת הזו, נתקבלה עמדתו וניתן פסק הדין כפי שניתן.

הבקשה לביטול לא נתמכה בתצהיר, ואף לא צורף לה כל נתון ולא נאמר כל דבר אחר, למעשה, גם בעת הדיון בפני, ממנו עולה כי לתובע אין זכאות לרכיבי התביעה שנתבעו על ידו.

משכך – אף לא הובהר כי יש טעם כלשהו בביטול פסק הדין כפי שניתן וכי יש סיכוי הגנה ממשי שבגינו יש מקום להתיר למבקשת להתגונן מפני התביעה.

בשולי הדברים יצוין, כי ניתן היה להבין מדברי נציג המבקשת בתום הדיון כי החברה א. רוטשילד כבר אינה פעילה, והמשמעות המעשית, אם כן, של ביטול פסה"ד הינה העמדת המשיב בפני שוקת שבורה.

בנסיבות הענין לא שוכנעתי כי יש מקום לביטול פסק הדין כפי שניתן ולפיכך הוא נותר על כנו. הבקשה נידחית.

ניתנה היום, ב' אדר ב תשע"א, 08 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: