שהמרם ואח' נ' חן ואח'

פסק דין

כללי:

1.התובעת הזמינה שמלת כלה מהנתבעת וביטלה ההזמנה. מחלוקת בין הצדדים לעניין הסכום הנטען אותו שילמה התובעת לטענתה כמקדמה לנתבעת עבור השמלה וכן בשאלה האם זכאית התובעת שכנגד לפיצוי נוסף, מעבר לסכום ששולם כמקדמה לגביו אין מחלוקת, בגין וכתוצאה מביטול העסקה.

2.עסקינן בתביעה ותביעה שכנגד. התובעת מבקשת החזר על סך של 7,000 ₪ ששילמה לטענתה כמקדמה לנתבעת עבור שמלת כלה כאשר ההזמנה בוטלה. התובעת שכנגד מבקשת מביהמ"ש לפסוק לטובתה תשלום בהתאם להזמנה וכן תשלום הוצאות ופיצוי בגין פגיעה בשמה הטוב והוצאת דיבתה.

טענות הצדדים:

3. על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת ביקשה להינשא עם בחיר ליבה ביום 9.10.12 ולשם כך נזקקה לשמלת כלה. התובעת הגיעה לסטודיו לשמלות כלה של הנתבעת ביום 8.4.11 מלווה בחברה. התובעת ביקשה מעובדת במקום לבצע לה הזמנה. עובדת המקום התנתה את ביצוע ההזמנה בתשלום דמי קדימה בשיעור של 50% מעלות כוללת של השמלה.

4.מאחר ולתובעת לא היה הסכום לשלם, שילמה לעובדת במקום סך של 300 ₪ במזומן ואותה עובדת מסרה לתובעת כרטיס ביקור שעל גבו נרשם שהתקבל הסך של 300 ₪. לא נמסרה קבלה/חשבונית מס עבור תשלום זה.

5.בהמשך חזרה התובעת עם אמה לסטודיו של הנתבעת ולאחר מו"מ בנוגע לעלות השמלה סוכם על מחיר של 8,000 ₪ כולל מע"מ והתובעת שילמה לטענתה סכום נוסף בסך של 1,000 ₪ בהמחאה לגביו קיבלה קבלה וסך של 5,700 ₪ במזומן.

6.לטענת התובעת קיבלה מסמך שכותרתו הזמנה מספר 1617 (להלן: "טופס ההזמנה") בו מצויין שמחיר השמלה הינו 8,000 ש"ח ושולמה מקדמה בסך של 7,000 ש"ח. לא הומצאה לתובעת קבלה/חשבונית מס על כל הסכום ששולם.

7.לאחר ימים מספר ומידע שהתקבל אצל התובעת בדבר טיב עבודתה של הנתבעת, ביקשה התובעת לבטל את ההזמנה וביום 30.5.12 הודיעה לנתבעת על רצונה לבטל את ההזמנה וביקשה לקבל דמי הקדימה ששילמה בחזרה. ביום 4.6.12 הגיעה התובעת לסלון הכלות של הנתבעת כדי לקבל את דמי הקדימה אך נמסר לה שאין באפשרותה של הנתבעת להשיב לה את הכספים הללו ויצרו עימה קשר. הנתבעת לא יצרה קשר עם התובעת וביום 5.6.12 ניגש אביה של התובעת לסטודיו הכלות של הנתבעת וביקש את דמי הקדימה, אך נתקל בסירוב.

8.ביום 6.6.12 שלחה התובעת לנתבעת מכתב רשום ובו הודעה רשמית על ביטול ההזמנה ודרישה לקבל דמי הקדימה ששילמה.

9.על פי הנטען בכתב התביעה שכנגד, התובעת שילמה סך של 1,000 ₪ וקיבלה קבלה עבור הסכום כאמור. במעמד התשלום נערכה מדידה ראשונה של השמלה על ידי התובעת.

10.כחודשיים לאחר מכן ולאחר ביקורה של התובעת בסטודיו הכלות של הנתבעת, שלחה התובעת מכתב לנתבעת ובו דרישה לתשלום הסך של 7,000 ₪ וביטול העסקה. הנתבעת הסבירה לתובעת שהביטול אינו אפשרי ושהשמלה נשארה בחנות לטובתה ולא הושכרה למישהי אחרת.

11.לאחר שהבינה התובעת כי אין באפשרותה לבטל העסקה, הודיעה שהחתונה בוטלה אך מבדיקה של הנתבעת אל מול מנהל אולם האירועים בו עתידה הייתה להתקיים החתונה של התובעת התברר שהחתונה כלל לא בוטלה.

12.התובעת שכנגד מבקשת מביהמ"ש לפסוק לטובתה בהתאם להסכם בינה לבין התובעת סך של 50% מערך השמלה בקיזוז 1,000 ₪ ששולם וכן 25% מערך השמלה מאחר ונערכו מדידות וזאת בצירוף עלות מכתב התראה שנשלח לתובעת על ידי ב"כ הנתבעת וכן פיצוי בסך של 2,000 ₪ עבור פגיעה בשמה הטוב של התובעת שכנגד והוצאת דיבתה.

דיון והכרעה:

13.התובעת מסתמכת בכתב תביעתה על טופס ההזמנה בו נרשם לכאורה ששולמה מקדמה בסך של 7,000 ₪ (נספח ג' לכתב התביעה). כמו כן מסתמכת התובעת בתביעתה לעניין התשלום על גבו של כרטיס הביקור שצורף כנספח א' לכתב התביעה וסומן כת/2 בתיק.

14.במעמד הדיון הציגו שני הצדדים את המסמכים המקוריים של הזמנה מס' 1617 (מסמך של התובעת סומן כת/1 ומסמך הנתבעת סומן כנ/1).

15.מעיון במסמכים אלו עולה באופן שאינו משתמש לשני פנים שהמחיר עליו סוכם עבור השכרת השמלה הינו 8,000 ₪. שולמה מקדמה בסך של 1,000 ₪ וניתנה על כך קבלה שמספרה 2464. כמו כן, נרשם שקיימת יתרת חוב בסך של 7,000 ₪. טענותיה של התובעת לכך ששולמה מקדמה בסך של 7,000 ₪ והדבר מתבטא ברישום בטופס ההזמנה אינו מתיישב עם הטפסים המקוריים אשר הוצגו בפניי. הצילום אשר צורף לכתב התביעה הינו מגמתי וניתן לראות שישנם שלושה סכומים שמפורטים בטופס ההזמנה כאשר העליון הינו המחיר, השני הינו המקדמה והשלישי הינו היתרה לתשלום. העתק ההזמנה אשר צורף לכתב התביעה הינו העתק של טופס ההזמנה שנרשם בשלושה העתקים (מקור לבן ושני העתקים) כאשר כתוצאה מתזוזה של דף ההעתק לא נרשמו כל הסכומים בהעתקים בשורה המתאימה, בעוד שאלו נרשמו באופן המפורט לעיל בטופס ההזמנה המקורי הראשון (הטופס הלבן – נ' 1) שהוצג על ידי הנתבעת.

16.יתירה מכך, איני מקבל את טענותיה של התובעת לכך ששולם הסך של 300 ₪ במזומן כאמור בגב כרטיס הביקור של הנתבעת. התובעת לא הביאה כל ראיה לכך שאכן שולם הסכום וזה התקבל על ידי עובדת הנתבעת. ובמה דברים אמורים, לשיטתה של התובעת כאשר הגיעה לסטודיו הכלות של הנתבעת נכחו במקום העובדת ובנה של הנתבעת ועל כן לא ברור מדוע נדרשה דווקא העובדת לרשום התשלום על גבו של כרטיס ביקור. זאת ועוד, תמורת הסך של 1,000 ₪ ניתנה קבלה כדין ואילו תמורת הסך של 300 ₪, ששולם לכאורה, הסתפקה התובעת בקבלת הרישום על גבו של כרטיס הביקור בלבד.