שהם נ' עיריית טירת-כרמל ואח'

פסק דין חלקי

א.מבוא

1.התובעת, ילידת 25.6.1952, עותרת בתביעתה לחייב הנתבעים לשלם לה פיצויים בגין נזקי גוף שאירעו לה בתאונה אשר ארעה ביום 8.4.03. בכתב התביעה המתוקן טוענת התובעת כי במועד התאונה הייתה בדרכה לתיבת הדואר שברחוב הפטיש 2 בטירת הכרמל. לצורך כך נטען כי התובעת החנתה רכבה מול הדואר וחצתה הכביש. במהלך חצייתה כאשר עברה מחצית הכביש ראתה לפתע רכב מגיח מימינה ומתקרב אליה במהירות ובשל כך החלה לרוץ ותך כדי ריצה נכנסה רגלה למהמורה בכביש והתובעת מעדה ונפלה על רכב שחנה בצד הכביש ליד הדואר. נטען כי כתוצאה מהנפילה נפגעה התובעת בברכה השמאלית.

2.התביעה הוגשה כנגד נתבעת מס' 1 (להלן: "העירייה") בטענה כי התרשלות העירייה אשר התבטאה בתחזוקה לקויה של הכביש היא שגרמה לתאונה. כן הוגשה התביעה נגד נתבעת מס' 2 (להלן: "קרנית") בטענה כי מדובר בתאונת דרכים בה הייתה מעורבת מכונית שנהגה אינו ידוע ופרטיה אינם ידועים. זאת משום שהתובעת טענה כי הרכב המעורב נמלט מן המקום למרות שהבחין שנפילת התובעת.

3.העירייה טענה בכתב הגנתה כי התאונה הנטענת הינה תאונת דרכים. כן הוכחשו לחילופין טענות התובעת לעניין התרשלות העירייה. נטען כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, נטען כי לא נתנה הודעה כנדרש על קיומו של מפגע בכביש וכי התאונה ארעה בנסיבות שאין בהם כדי להטיל אחריות על העירייה אפילו יקבע כי אין מדובר בתאונת דרכים. במיוחד נטען כי חובת העירייה אינה לשמר רחובות וכבישים בתחום המונציפלי באופן מושלם כך שלעולם יווצר מכשול אשר עלול לגרום לתאונות.

4.קרנית בכתב הגנתה טענה כי אין מדובר בתאונת דרכים וכי התובעת נחבלה ללא קשר לשימוש ברכב מנועי. לחילופין הוכחשו כל טענות התובעת לעניין נזקיה עקב התאונה. עוד נטען לחילופין כי גם אם ייקבע שמדובר בתאונת דרכים הרי התובעת נפגעה בתאונה מעורבת משום שנפלה על רכב חונה שפרטיו ידועים.

5.בשל המחלוקת בשאלת החבות והמחלוקת האם מדובר בתאונת דרכים קבעתי מועד לשמיעת טענות הצדדים לעניין החבות בלבד.

6.במועד שמיעת הראיות שמעתי מטעם התובעת את עדותה. מטעם קרנית שמעתי עדות מר צביקה מאור אשר נטען כי עבד ביחד עם התובעת ובעדותו בחקירתו הראשית טען כי היה נוכח במקום האירוע בזמן התאונה.

מטעם העירייה שמעתי עדות מר קסטרו משה מנהל תחזוקה בעירייה.

7.לאחר סיום שמיעת העדויות ביקשו הצדדים לקבוע מועד אחר להשמעת סיכום טענותיהם בעל פה ונעתרתי לבקשתם. שלושה ימים לפני המועד שנקבע להשמעת סיכומים הוגשה לי בקשה מטעם המוסד לביטוח לאומי להצטרף לתביעה כתובע נוסף. לאחר שמיעת טענות הצדדים לבקשה, זו נדחתה על ידי בהחלטתי מיום 9.3.2010. זאת הן משום שב"כ המוסד לביטוח לאומי כלל לא התייצב לדיון והן ובהתחשב במועד המאוחר בו הוגשה הבקשה ובעובדה כי כבר נסתיימה הבאת הראיות בשאלת האחריות.

ב.המסקנה

1.לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי, האזנתי לעדויות שבפני והתרשמתי מהם ולאחר שהאזנתי לסיכומי טענות הצדדים בפני נחה דעתי כי הוכח בפני כנדרש כי התובעת נפגעה באירוע אשר התרחש ביום 8.4.02 ואשר מהווה תאונת דרכים כהגדרתו בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"). כן הוכח בפני כנדרש כי מדובר בתאונה בה היה מעורב רכב שפרטיו ופרטי נהגו אינם ידועים ובמקרה זה קמה אחריות לקרנית לפיצוי התובע מכוח סעיף 12 (א) (1) לחוק.

2.בהתחשב באמור לעיל דין התביעה כנגד העירייה להדחות. כמו כן לא מצאתי ממש בטענות ב"כ קרנית לעניין היות התאונה תאונה מעורבת כאמור בסעיף 3 לחוק.

3.בהתאמה אני קובעת כי התאונה נשוא התביעה הינה תאונת דרכים, האחריות לפיצוי התובעת בגין נזקיה עקב התאונה הינה על קרנית בלבד.

ד.דיון

I.אופן אירוע התאונה

1. לאחר ששמעתי עדויות באשר לאופן אירוע התאונה מצאתי גרסת התובעת לאופן אירוע התאונה סבירה ואמינה. מטעם העירייה לא הובאה גרסה נוגדת או עדות המפריכה טענת התובעת. גם לא נסתרה הטענה כי על הכביש אותו חצתה התובעת הייתה מהמורה שרגלה של התובעת נכנסה אליה ודבר זה גרם לה לאבד שיווי משקל וליפול.

כל שנטען כל ידי העירייה הוא כי המהמורה הנטענת על ידי התובעת אינה בור אלא חריץ בכביש. העד מטעם העירייה מר קסטרו מאשר קיומו של חריץ זה בכביש במועד המאוחר בו בדק את המקום לאחר שדווח לו על אירוע התאונה. העד מטעם העירייה אף מודה בעדותו כי העירייה מודעת לקיומם של חריצים אלו ואינם מתקנת אותם משום שתיקונים אלו מתבצעים רק במסגרת תיקון מערכתי בכביש שדורש סגירת המקום וטיפול בתשתיות.

2.לא מצאתי ממש בטענות ב"כ הנתבעים באשר להעדר סבירות גרסת התובעת משום שזו אינה תואמת האמור בנוגע לאופן אירוע התאונה בחוות דעת ד"ר ברק מטעם התובעת או במסמכי חדר המיון.

התובעת ספקה הסבר בעדותה לטעות שנפלה בחוות דעת המומחה מטעמה ד"ר ברק אשר כתב בחוות דעתו "הגב' שוהם נחבלה בדרכה לעבודה על פי דבריה בעת ירידה מהמכונית" שהרי גרסה זו תואמת גרסת התובעת כי התאונה ארעה לאחר שהחנתה רכב, ירדה ממנו, החלה חוצה הכביש ואז כתוצאה מבהלה מרכב שהגיח פתאום רצה ונפלה.