שהם נ' מדינת ישראל

החלטה

לפני בקשת המבקשת לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 (להלן: "חסד"פ") העותרת להאריך לה המועד להישפט על דו"ח הודעת תשלום קנס מס' 27110134122 שעניינה אי ציות לאור אדום ברמזור.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, ובתגובת המשיבה, הגעתי למסקנות הבאות:

1.העבירה נשוא הדו"ח נעברה ביום 15.4.12, והודעת תשלום הקנס המקורי נשלחה אל המבקשת בדואר רשום בתאריך 3.5.12, אולם היא הוחזרה בהערה "לא נדרש".

על פי תקנה 44א לתקנות התעבורה, רואים את הדו"ח כנמסר לנמען, אלא אם כן המבקשת תסתור את חזקת המסירה הקבועה כאמור.

טענתה כי לא ראתה מעולם את הדו"ח המקורי, אינה סותרת את החזקה בתקנה 44א הנ"ל.

2.פניית המבקשת הראשונה בבקשה להישפט נשלחה רק בתאריך 5.12.12, דהיינו, מעל ומעבר למועד הקבוע בסעיף 290ׁ(א) לחסד"פ ועל פי סעיף 229(ח2) לחסד"פ, משחלפו המועדים הנקובים בסעיף 229(א) לחסד"פ רואים במבקשת כמי שהורשעה על ידי בית המשפט ונגזר דינה לתשלום הקנס המופיע בדו"ח.

3.הרשעה כאמור, ניתנת לביטול תוך 30 יום מתום 90 הימים מתאריך 24.5.12, וכן מתן נימוק שאם לא תבוטל הרשעה זו, ייגרם עיוות דין למבקשת.

במקרה לפני, המבקשת לא פנתה אל המשיבה תוך 30 יום כאמור, ואף לא נתנה כל ביסוס לטענת קיום עיוות דין אם תדחה בקשתה לפני. נהפוך הוא, על פי הרשום בדו"ח שנערך בכתב ידו של השוטר רס"ר דוד והתרשים הנספח לדו"ח, אכן יש בסיס עובדתי לביצוע העבירה שהובחנה על ידו, ומצד המבקשת יש את תגובתה: "לא שמתי לב". המהווה לפחות ראשית ראיה לביצוע העבירה המיוחסת.

4.בנסיבות העניין, גובר עיקרון סופיות הדיון ויעילותו על פני עניינה של המבקשת, אשר נמנעה לקבל הדואר הרשום שנשלח אליה, לא סתרה את חזקת המסירה, וידעה היטב כי בוצעה עבירה על ידה (ראה רע"פ 2096/07 רייני נ. מדינת ישראל).

5.סוף דבר - לא מצאתי הנדרש על פי סעיף 230 לחסד"פ ולכן דוחה הבקשה.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה אל הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט אדר תשע"ג, 11 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: