שהם נ' אורן

פסק דין

1. א. א) בשנת 2007 נערכו ונחתמו בין הצדדים חוזי שכירות, (אם כי הנתבעת טוענת ששכרה את המושכר במרץ 2006 – ראה בעמ' 3 לפ',ש' 5) לפיהם השכירה התובעת לנתבעת נכס הנמצא בקומת קרקע (להלן:"המושכר"). ביום 24.5.12 פנתה התובעת בכתב אל הנתבעת בדרישה לפנות את המושכר עד יום 30.6.12 וכמו כן, נתבקשה הנתבעת לשלם את חובותיה, הכוללים: דמי שכירות, הפרשי שכירות, ארנונה, חשמל ושילוט.

ב) המושכר פונה רק ביום 1.8.12 במקום ביום 30.6.12 ומאחר וביום 29.10.12 נשלח לנתבעת מכתב בו נתבקשה לשלם את חובותיה ומשלא נענתה לדרישה זו ולא שילמה את חובותיה הנ"ל עד יום הגשת התביעה - הוגשה תביעה זו, בה ביקשה התובעת לחייב הנתבעת לשלם סך של 13,505 ₪, הכולל בחובו: דמי שכירות עבור חודשים יוני- יולי 2012 סך של 6,268 ₪, שהוא סכום בש"ח השווה לסך של 1,600 דולר לפי שער של יום 1.6.12 ושל יום 1.7.12 וכן, סך של 3,089 ₪ עבור הפרשי הדולר של דמי השכירות בשנה האחרונה ועבור קיזוז בסך של 1,200 ₪ שנעשה על ידי הנתבעת, סך של 3,627 ₪ חוב עבור שימוש בחשמל, סך של 92 ₪ עבור ארנונה ומים, סך של 429 ₪ חוב בגין אגרת שילוט לשנים 2010- 2011.

2. הנתבעת סבורה, שיש לדחות את תביעת התובעת, בטענה שאין היא חייבת מאומה – לא לתובעת ולא לרשויות, היות והיא שילמה בהוראת קבע או בהמחאות משלה ובנוסף לכך, מעלה הנתבעת את הטענות העיקריות הבאות:

א. א) דמי השכירות שולמו במועדם ומעולם לא היו לנתבעת פיגורים ולא הפרשים והנתבעת אף הייתה משלמת בחודשים מסוימים לפני הזמן.

ב) את המושכר שכרה הנתבעת למטרת מגורים והפעלת פעוטון והיא שכרה את המושכר מחתנה של התובעת, מר אורן גולדשטיין, (להלן:"אורן") אשר ערך את החוזה, ההתנהלות הייתה רק עמו והוא זה אשר חתם את שמה של התובעת ואילו התובעת, לא חתמה על החוזה ולא ביקרה במושכר.

ג) תקופת השכירות אמורה הייתה להסתיים ביום 31.8.12, ברם לאור הטרדות מרובות של ביתה של התובעת, הגב' נינה גולדשטיין (להלן:"נינה"), לא נשארה בפני הנתבעת הברירה אלא לפנות את המושכר ביום 30.6.12.

ב.א) הנתבעת מאשרת הטענה, שאכן ביצעה קיזוז של 1,200 ₪ מדמי השכירות – זאת היות והמבנה היה ישן מאד, הגג דלף כל הזמן וכל פעם היא נזקקה לסדר את הגג ושילמה בעד תיקון הגג ובכל זאת, לא דרשה הנתבעת תשלום עבור תיקון הגג, אך בשנה מסוימת, עת הייתה סופה ונפער חור בתקרה והגג קרס, המבנה המתמלא מים ומוצרי חשמל, מערכת החשמל ומטלטלין אחרים ניזוקו, פנתה הנתבעת אל אורן בעניין זה, אך הוא סגר את הטלפון ואמר שזו הבעיה של הנתבעת.

לאחר מתן תשובה זו, פנתה הנתבעת אל התובעת והיא השיבה, שהיא לא מתערבת, זה לא עניינה משום שאורן הוא המחליט. לאחר מכן, התקשרה נינה אל הנתבעת ואמרה, שאם לא מוצא חן בעיניה– היא יכולה לעזוב משום שאין בדעתה לתקן את הליקוי בגג.

ב) לאחר התשובות שקבלה הנתבעת, היא התייעצה עם עו"ד ויצרה שוב קשר עם נינה, עם אורן ולאחר דין ודברים הוחלט, שהנתבעת תתקן ותקזז הסכום שישולם מדמי השכירות – וכך עשתה הנתבעת.

בכתב ההגנה, מתייחסת הנתבעת לכל אחד מהתשלומים הנתבעים על ידי התובעת בתביעה זו ושוללת קיומם של תשלומים כלשהם, יען כי, לדעתה לא נותר כל חוב ושילמה את כל חובותיה עד הפינוי.

3. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, לאחר ששמעתי את הצדדים עצמם וגם את נינה, אשר באה כעזר לתובעת ולאחר שעיינתי ולאחר ששקלתי את כל חומר הראיות, אתייחס להלן לכ"א מהסעדים המתבקשים על ידי התובעת ותחילה אתייחס לדרישת התובעת לחייב הנתבעת לשלם לה עבור שני חודשי שכירות, קרי חודש יוני וחודש יולי 2012 (או חודש אוגוסט – כפי שציינה הנתבעת בסעיף 6 לכתב ההגנה):

א. א) התובעת לא צרפה אף חוזה שכירות לכתב התביעה, אך מוסכם בין הצדדים שמועד הפינוי המוסכם נקבע ליום 30.6.12.

למרות קביעת יום הפינוי הנ"ל, נטען על ידי התובעת, שהנתבעת פינתה את המושכר ביום 1.8.12 ובשל כך, מגיעים לה דמי שכירות עבור חודשים יוני- יולי 2012 בסכום כולל של 6,268 ₪, כפי שפורט בסעיף 1(ב) לעיל.

ב) מנימוקי כתב ההגנה עולה, שהתובעת מכרה את הנכס בו היה מצוי המושכר, אך התובעת כלל לא העלתה עובדה זו בכתב התביעה ואין לדעת מתי נמכר הנכס ומתי נמסר הנכס לרוכש.

עם זאת, אני קובע, שהתובעת לא הוכיחה, שאכן הנתבעת נותרה במושכר עד יום 1.8.12 ולעומת זאת הוכיחה הנתבעת באמצעות מסמכים מהותיים, שהיא אכן עזבה הנכס במועד שנקבע ומכל מקום, כפי שעולה מהמסכים שצרפה הנתבעת לכתב ההגנה וכפי שמציינת הנתבעת בכתב ההגנה:" את הנכס פיניתי בתאריך 30.6.12". (ראה סעיף 2 לכתב ההגנה).

ג) להוכחת פינוי המושכר סמוך למועד שנקבע, צרפה הנתבעת 4 מסמכים: המסמך ראשון נושא תאריך 29.6.12 שהוא הסכם העברת דירה ממקום הימצא המושכר למקום אחר – כמפורט במסמך זה.

המסמך השני הוא מסמך מיום 10.7.12 שהינו חשבונית מיום 10.7.12 "עבור הובלת גן ילדים", מסמך שלישי הוא חוזה שכירות מיום 13.6.12, אשר נערך בין הנתבעת ובין משכיר חדש, כאשר צוין בו, שתחילת מועד תקופת השכירות הוא: 1.7.12 ומסמך רביעי הוא המסמך שנחתם ביום 1.7.12 על ידי רוכש הנכס המאשר שהוא קיבל את הנכס מידי הנתבעת. (ראה המסמכים הנ"ל אשר צורפו על ידי הנתבעת לכתב ההגנה).

ד) אני מקבל את טענת הנתבעת, הדוחה את דרישת תשלום דמי השכירות עבור חודשים יולי ואוגוסט, (כנטען בסעיף 6 לכתב ההגנה) – אם כי צודקת נינה בטענתה שאין התובעת תובעת כלל עבור חודש אוגוסט, אלא רק עבור חודשים יוני ויולי והיא מאשרת שעבור חודש יוני לא שולמו דמי שכירות. (ראה בעמ'1 לפ',ש' 23- 27).

נינה מאשרת גם, שהמהות המרכזית של החוב הוא עבור חודש יוני 2012, אך מוסיפה וטוענת, שהנתבעת חייבת עד אמצע חודש יולי. (עמ' 2 לפ',ש' 4- 6).