שהם נ' אוניברסיטת תל אביב ואח'

החלטה

1.ביום 13/11/12 ניתן פסק דין בתובענה דנן לפיו חוייבה המבקשת בתשלום סך של 1,118,100 ₪ בגין תשלומי פנסיית שארים למשיבה וכן נפסקו למבקשת הוצאות משפט בסך של 40,000 ₪.

פסק הדין דן בנושא פרשנות תקנות פנסיה ומעמדו של המנוח, ד"ר שוהם, כעובד של המבקשת והכל, בהתחייסות לזכויות האלמנה ושלושת ילדיו של המנוח לקבלת פנסית שארים מהמבקשת.

2.המבקשת הגישה ערעור לבית הדין הארצי ביום 3.1.13 אולם רק ביום 24/3/13 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

לטענת המבקשת, סיכויי הערעור על פסק הדין הנם טובים. זאת בין היתר בשל כך שמרבית הטענות בערעור הנן טענות משפטיות. המבקשת טענה, כי באם לא יעוכב פסק הדין ויתקבל הערעור יקשה על המשיבה להשיב למבקשת סכום בסך של למעלה ממליון ₪.

3.המשיבה טענה, כי בקשת המבקשת הוגשה בשיהוי ניכר, 5 חודשים לאחר מתן פסק הדין ולאחר שנפתח כנגד המבקשת תיק הוצאה לפועל. כי לא הוגש תצהיר בתמיכה לבקשה, כי סיכויי הערעור קלושים וכי לא הוכח כי המשיבה תתקשה להשיב את הסכום שנפסק לטובתה באם יתקבל הערעור.

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה בחלקה וזאת, על בסיס הטעמים שיפורטו להלן.

5.הכלל הוא, כי הגשת ערעור אינה מונעת בעד הזוכה להוציא לפועל את פסק הדין או לפעול על פיו בכל דרך אחרת. מי שזכה בדין זכאי ליהנות מפרי הזכייה, ועל המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין מוטל לשכנע את בית הדין בקיום נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מן הכלל.

על מנת להצדיק עיכוב ביצועו על המבקש זאת לשכנע בקיומם של שני תנאים מצטברים - כי קיימים סיכויים טובים להצליח בערעור, וכן כי אם יזכה בערעור יהא מן הנמנע או קשה להחזיר את המצב לקדמותו. מלבד סיכוי ההצלחה, יישקלו אפוא היטב גם מאזן הפגיעה והתועלת שייגרמו לכל אחד מהצדדים בעקבות ביצוע פסק הדין, או עיכובו.

כאשר מדובר בחיוב כספי גרידא, אין נטייה לעכב ביצועו של פסק הדין באשר לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שאיו לתקנו, לבד ממקרים בהם יש בידי החייב לשכנע, כי לא יוכל להיפרע מהזוכה אם יצליח בערעור.

לעניין סיכוי הערעור -ביה"ד אשר על פסק דינו מערערים אינו יכול לנקוט עמדה. אולם הדרך שהותוותה בפסיקה הנה, כי אם ביהמ"ש הגיע למסקנה כי הערעור אינו משולל יסוד, עליו לעבור לבחינת התנאי השני.

6.לגופו של עניין, במקרה דנן מדובר בפסק דין אשר חייב את המבקשת בתשלומים כספיים כבדים בסך כולל של 1,118,100 ₪. פסק הדין והכרעותיו התבססו בין היתר על פרשנות תקנות קופת תגמולים, על רציפות זכויות הפנסיה ומעמדו של המנוח כעובד. מדובר במחלוקת משפטית מורכבת ובעניין זה מקובלת עליי טענת המבקשת, כי סיכויי הערעור אינם משוללים יסוד. לא זו אף זו, הלכה פסוקה היא, כי בית הדין אשר על פסק דין מערערים אינו יכול להביע עמדתו בעניין סיכויי הערעור.

7.לעניין מאזן הנזק - השאלה שעל בית הדין להכריע בה הנה, האם ביצוע פסק הדין טרם הכרעה בערעור ייצור מצב בלתי הפיך או יגרום למערער נזק שאינו בר תיקון.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים בעניין אני סבורה, כי יש ממש בטענות המבקשת.

פסק הדין חייב את המבקשת בסכום ניכר ומשמעותי. שיעור התשלומים שיהיה על המשיבה להשיב, ככל שיתקבל הערעור יהיה גבוה אף יותר בשל הפרשי הצמדה וריבית.

מכיוון שעסקינן בסכומים ניכרים, אכן מדובר בחשש מובנה ומוצדק של המבקשת שדי בו כדי להצדיק עיכוב ביצוע חלקי של סכום הפיצוי וכפי שיפורט להלן -

על פי תחשיב העד המומחה מטעם המשיבה זכאית המשיבה לסכומים כדלקמן,

שווי תשלומי הפנסיה בגין העבר – 269,700 ₪.

שווי תשלומי פנסיה עתידיים – 848,400 ₪.

לאור העובדה כי הסכום בסך של 848,400 ₪ הנו סכום המהוון תשלומי פנסיה עתידיים למשיבה לשארית חייה ולילדיה הרי שהמשיבה תיפגע חלקית מדחיית קבלתו עד להכרעה בערעור.