שהאב מנאסרה נ' אבו ליל עבד אלר ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי ביום 2.11.10, לפיו דחיתי על הסף את תביעת המבקשים לסעד הצהרתי.

2.בהתאם להסכמת הצדדים כפי שעלה בפרוטוקול הדיון מיום 08.6.10, הגישו הצדדים את סיכומיהם, ובמסגרת פסק דיני מיום 02/11/10, בחנתי את הטענות המקדמיות שהעלו הצדדים, ובסופו של יום הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות על הסף.

3.ביום 7.11.10 הגישו המבקשים בקשה זו לעיכוב ביצוע פסק הדין, אולם זו לא הובאה בפני והמבקשים הגישו בקשה נוספת ביום 24.11.10, על כן הורתי למשיבים להגיש תשובה לבקשה, ותשובתם אכן הוגשה ביום 25.11.10.

4.טענת המבקשים בתמצית הינה, כי אי עיכוב ביצוע פסק הדין עלולה לגרום להם נזק בלתי הפיך, וכן לסכל כליל את האפשרות להחזיר את המצב לקדמותו, ככל שהערעור שבכוונתם להגיש, יתקבל. עוד העלו המבקשים בפירוט רב, טענות לפיהן לערעור שבכוונתם להגיש קיים סיכוי רב להתקבל.

5.מנגד התנגדו המשיבים לבקשה. לטענתם התנהלותם של המבקשים לאורך כל הליכי המשפט הנדון, היו נגועים בחוסר תום לב קיצוני ושימוש לרעה בהליכי משפט, אשר רק בעטיים דין הבקשה להידחות. עוד טענו כי פסק הדין של בית המשפט אינו מעניק למבקשים כל סעד אופרטיבי, ועל כן אין כלל מקום לעכב את ביצועו. לבסוף טענו כי סיכויי הערעור הינם קלושים.

6.לאחר שעיינתי בבקשה, בתצהיר המצורף לה ובתשובת המשיבים, נחה דעתי כי דינה של בקשה זו להידחות, מבלי שיש כלל צורך לבחון את סיכויי הערעור או את תום ליבם של הצדדים, וזאת מן הטעם הפשוט, שעיכוב ביצוע איננו דרוש בענייננו כלל וכלל, שכן אין המדובר בהחלטה אופרטיבית, או בהחלטה הכוללת הוראה כלשהי, אותה יש צורך לעכב מכל סיבה שהיא.

7.בענייננו המשיבים כיום הם הבעלים הרשומים של המקרקעין נשוא תיק זה, וזאת מכוח הסכם אשר חתמו עם מנהל מקרקעי ישראל בשנת 1979 וניתן לו תוקף של פסק דין. כלומר, פסק הדין מיום 2.11.10 לא יצר כל שינוי בבעלות או ברישום זכויותיהם של המשיבים בלשכת רישום המקרקעין, אלא רק דחה את תביעת המבקשים לסעד הצהרתי. למעשה, פסק הדין מיום 2.11.10 הותיר את המצב העובדתי על כנו כפי שהיה, עובר להגשת התביעה ע"י המבקשים.

8.פסק הדין מיום 2.11.10, לא העניק אם כן כל סעד אופרטיבי למשיבים ולא שינה דבר ממצב הזכויות במקרקעין נשוא התביעה. על כן, לאור דחיית תביעתם של המבקשים לסעד הצהרתי, אין כל סיבה לעכב את ביצוע פסק הדין, שהרי אין מה לבצע.

9.למעלה מן הנדרש, אוסיף כי עניינה של בקשה זו מתן סעד זמני אשר ימנע מהמשיבים לעשות כל שינוי במקרקעין נשוא התביעה עד למתן הכרעה בערעור. נוכח האמור, נראה כי הדרך בה בחרו המבקשים אינה מתיישבת עם תקנות סדר הדין האזרחי, וההלכה הפסוקה שניתנה בהקשר זה.

10. אי לכך הבקשה נדחית. בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות.

11.המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ צדדים.

ניתנה היום, כ"א כסלו תשע"א, 28 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: