שהאב מנאסרה נ' אבו ליל עבד אלר ואח'

פסק דין

1.לפניי תביעה לפסק דין הצהרתי, בה עתרו התובעים למתן פסק דין הצהרתי אשר יצהיר כי:

א.פסק הדין שניתן בת.א. 802/07 בית משפט זה, בטל ומבוטל לאחר שניתן עקב ניצול לרעה של הליכי בית המשפט, ותוך עקיפת התובעים שהנם צד רלוונטי ביותר לו.

בעקבות ההכרזה הנ"ל להכריז גם על פסק הדין שניתן בת.א. 1852/70 של בית משפט השלום בנצרת כבטל ומבוטל, בהיותו בין השאר חסר כל משמעות ונוגד את המציאות בשטח, את הודאת הנתבעים עצמם ואת ההסכם שנכרת עם מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל"), וכן הוא ניתן תוך ניצול לרעה של הליכי בית המשפט מאחורי גב התובעים ומבלי שהם יצורפו כצד חיוני ביותר להליך נשוא ת.א. 1852/70.

ב.לתת פסק דין הצהרתי המצהיר כי התובעים הם הבעלים של חלקות 5, 22, 23 בגוש 16945.

ג.לתת פסק דין המורה על ביטולם של כל ההסכמים שנערכו בין הנתבעים לבין המדינה באמצעות הנתבעים 14, 13 ובכלל.

ד.לתת צו עשה המופנה ללשכת רישום המקרקעין בנצרת והמורה לה על העברת הרישום בשלושת החלקות הנ"ל על שם התובעים באופן שחלקה 23 תירשם על שם התובעים 1 – 7 וחלקות 22, 5 יירשמו על שם התובעים 8 – 12.

2.הנתבעים הגישו כתבי הגנה ארוכים ומפורטים, בהם העלו בין היתר טענות מקדמיות לדחיית התביעה על הסף.

3.בישיבה שהתקיימה בפניי ביום 18/06/10, קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט, על פיה יידונו תחילה הטענות המקדמיות של הנתבעים וכן טענת התובעים המקדמית המתייחסת להעדר סמכות עניינית של בית משפט השלום לאשר את הסכם הפשרה בשנת 1979, ועל כן יש לראות בו ובעקבותו בפסק הדין משנת 2008, כבטלים ומבוטלים.

4.בעקבות הסכמה זו, הורתי לצדדים להגיש סיכומים בכתב בנוגע לטענות המקדמיות של שני הצדדים. הצדדים אכן הגישו את סיכומיהם, וכעת הנני נדרש להכריע בטענות מקדמיות אלה.

5.העובדות הרלוונטיות שאינן שנויות במחלוקת הדרושות להכרעה בטענות המקדמיות:

חלקה 1 המקורית בגוש 16945 עברה הליכי הסדר בשנת 1943, דהיינו בתקופת המנדט, כתוצאה מהליכי ההסדר, נרשמה חלקה זו בשלמות על שם הנציב העליון כנאמן עבור ממשלת ארץ ישראל, כעבור שנים, הוספה בפנקסי רישום המקרקעין הערה שלפיה הרישום נעשה בשם הנציב העליון על פי סעיף 29 א' לפקודת הקרקעות (סידור זכות הקניין), מכיוון שלא היה גוף משפטי בכפר עין מאהל, אשר בשמו ניתן היה לרשום את החלקה. ההערה הנוספת אשר הוספה הייתה, כי זכות השימוש בחלקה מוגבלת לתושבי הכפר הנ"ל בלבד (ראה פסק הדין של בית המשפט העליון בע"א 55/76 מדינת ישראל ואח' נ. מוחסין מנאצרה מטורעאן ואח', פ"ד לב(2) 645 אשר ניתן ביום 08/06/1978 (להלן: "פסק הדין של בית המשפט העליון").

ב.מתזכורת התביעה (נספח א' לתביעה) וכן מפסק הדין של בית המשפט העליון עולה, כי התובעים או מי מהם או מורישיהם, הגישו ללשכת ההסדר תביעה לבעלות בחלקה 1 הנ"ל, וזאת מכוח חזקה ועיבוד במשך תקופה ארוכה. פקיד ההסדר דחה את התביעה, בעקבות כך הם הגישו תביעה לבית משפט זה בת.א. 360/74 וזה קיבל את התביעה. בערעור שהוגש לבית המשפט העליון, קיבל בית המשפט העליון את ערעור המדינה וקבע, כי התובעים לא הוכיחו כי הם עיבדו את החלקה מכוחו של סעיף 78 לחוק הקרקעות העותמני. כמו כן קבע, כי התנאים של סעיף 93 לפק' ההסדר, לא חלים בעניינם של התובעים.

בית המשפט העליון אף דחה את תביעת התובעים אשר מבוססת על חזקה תוך קביעה כי: "בשנת 1948 הפסיקו המערערים להחזיק בחלקה ועברו למקום מגורים אחר בגלל מלחמת השחרור. לפי הממצאים של השופט המלומד, הם לא יכלו לחזור לאדמה זו בגלל הגבלות מצד הממשל הצבאי וחזרו למקום רק בשנת 1972, זרעו ונטעו על החלקה אך גורשו ממנה על ידי פקחי היעור אחרי שנת 1973 והחזקה של המשיבים (צריך להיות המערערים ז.ה.) בקרקע אחרי פעולות ההסדר נמשכה שנים מועטות בלבד, ואין נפקא מינה לעניין רכישת זכויות על ידי חזקה, מה הייתה הסיבה שבגללה לא החזיקו המשיבים (צריך להיות המערערים ז.ה.) בחלקה. על כן גם תביעתם, במידה שהיא מבוססת על חזקה, חייבת להיכשל" (סעיף 5 לפסק הדין.

ג.בשנת 1987 נערכה פרצלציה בחלקה 1 לעיל אשר בעקבותה פוצלה החלקה לחלקות מס' 22, 23, 24.

ד.מהמסמכים שצורפו ע"י הצדדים עולה, כי הנתבעת מס' 14 – המועצה המקומית עין מאהל – (להלן: "המועצה"), הגישה לבית משפט זה תביעה נגד מדינת ישראל בת.א. 110/70 לתיקון הרישום בכל החלקות של כפר עין מאהל כולל החלקות נשוא התביעה, אשר בהן הרישום הינו בשם מדינת ישראל עם ההערות בנוסח שפורט לעיל. לאחר שניתן ע"י בית משפט זה פסק דין ולאחר ששני הצדדים הגישו ערעורים לבית המשפט העליון במסגרת ע"א 416/76, 377/76, הגיעו הצדדים ביום 07/12/78 לידי הסכם פשרה, על פיו בוטלו שני הערעורים, ההערות בלשכת רישום המקרקעין נמחקו ובתמורה הסכימה המדינה להחכיר ו/או למסור למועצה חלקות מסויימות (נספח יא' לתביעה + נספח ב' לכתב הגנתה של המדינה).

ה.בתאריך 06/09/1966 נערכה עסקת חליפין בין מורישם של התובעים 12 – 8 בשם אחמד עלי מנסור סלים לבין המנהל על פיו, העביר אבי התובעים 12 – 8 לבעלות המנהל את הבעלות בחלקה 5 בגוש 16945 ותמורת זאת קיבל מאת המנהל בעלות במגרש מס' 13 בחלקה 13 בגוש 22515 בשטח של 1205 מ"ר בכפר מיסר (נספח ד' לכתב ההגנה של המדינה).

ו.במסגרת התביעה בת.א. 1852/70 אשר הגישה המועצה והנתבעים 12 – 1 או מורישיהם לבית משפט השלום בנצרת נגד המדינה, הגיעו הצדדים ביום 25/01/79 לידי הסדר פשרה אשר ניתן לו תוקף של פסק דין, על פיו תוותר המדינה על שטח של 130 דונם מתוך חלקה 1 בגוש 16945 כולל שלמות החלקה 5 באותו גוש, באופן שאלה יירשמו בשם הנתבעים 12 – 1 או מורישיהם (נספח ט' לתביעה ונספח ג' לכתב ההגנה של המדינה).

ז.בתאריך 26/01/1981 נתן בית משפט השלום בנצרת במסגרת ת.א. 501/79 פסק הדין אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה אבותיהם של התובעים עם אחרים, התחייבו תוך 3 שנים לסלק ידם ממקרקעין שונים כולל חלקה 1 נשוא תביעה זו (ראה נספח ה' לכתב ההגנה של המדינה).

ח.בתאריך 09/05/05 הגישו הנתבעים 12 – 1 או מורישיהם ו/או אבותיהם תביעה לבית משפט זה בת.א. 641/05. התביעה הוגשה כנגד המדינה וכן נגד התובעים 10 – 8 ו- 12, וזאת לשם אכיפת פסק הדין שניתן בת.א. 1852/70 הנ"ל ורישום הנתבעים 12 – 1 כבעלים של 130 הדונם (נספח יב' לתביעה)