שדה נ' מדינת ישראל

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז לוד בעפ"ג 57587-11-17 (הנשיא א' טל והשופטים ש' בורנשטין וד' עטר) מיום 17.4.2018, אשר דחה את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה בת"פ 31131-12-13 (השופטת א' דניאלי) מיום 22.10.2017, שהשית על המבקש עונש של 10 חודשי מאסר בפועל, 6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים ופיצוי כספי למתלוננים בסך כולל של 390,000 ש"ח.

2. המבקש הורשע על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן בעבירות של גניבה בידי מורשה, לפי סעיף 393(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); זיוף בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 לחוק; זיוף, לפי סעיף 418 לחוק; שימוש במסמך מזויף, לפי סעיף 420 לחוק (שתי עבירות); קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק (שתי עבירות); שימוש בעורמה ותחבולה – לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (שלוש עבירות).

           על פי העובדות המתוארות בכתב האישום המתוקן, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, עשה המבקש שימוש שלא כדין בכספים שהועברו לחזקתו כעורך דין, וכן קיבל לידיו כספים במרמה בקשר עם תפקידו כעורך דין. זאת, כאשר המבקש הבטיח ללקוחותיו בכזב כי יגיש בשמם תביעות משפטיות שונות, אך למרות שקיבל את שכר טרחתו לא נקט בפעולות כאמור. כמו כן, זייף המבקש פרוטוקולים ומסמכי בית משפט שונים על מנת לקיים מצגי שווא בפני לקוחותיו, לפיהם טיפל לכאורה בעניינים אשר לשמם נשכרו שירותיו. לבסוף, נטל המבקש לחזקתו ועשה שימוש פרטי בכספים אשר הופקדו בידיו לטובת לקוחותיו.

           בסך הכל קיבל המבקש במרמה וגנב מלקוחותיו סכומי כסף שהצטברו לסך כולל של 260,220 ש"ח.

           עוד תואר בכתב האישום, כי בתקופה שבין שנת 2007 לשנת 2009, בעת שהיה מושעה מלשכת עורכי הדין, עסק המבקש במתן שירותים משפטיים וביצירת מצגים כוזבים לפיהם הוא מתעתד ליתן שירותים משפטיים ללקוחותיו.

           בתקופה זו הפיק המבקש הכנסות מעיסוקו, בסכום של לכל הפחות 280,000 ש"ח. על פי הנטען בכתב האישום, המבקש לא דיווח על הכנסותיו לפקיד השומה, וזאת על מנת להתחמק מתשלום מס.

3. במסגרת הסדר הטיעון סוכם כי המשיבה תעתור לעונש מאסר בפועל של 12 חודשים לכל היותר, בין היתר בשל פרק הזמן הארוך שחלף מאז ביצוע המעשים (בין השנים 2006-2009) ועד להגשת כתב האישום (בשנת 2013).

4. בחודש אפריל 2017 הוגש תסקיר בעניינו של המבקש, אשר לא צורף לבקשה. על פי האמור בגזר דינו של בית משפט השלום, מהתסקיר עלה כי המבקש נמנע מלקבל אחריות מלאה למעשיו וכי התקשה להבין את ההשלכות הקשות של התנהגותו על לקוחותיו ולגלות אמפתיה כלפיהם. עוד התרשם שירות המבחן כי המבקש עלול לשוב על דפוסי התנהגות של מרמה והונאה, וכי מודעותו לבעייתיות שבהתנהגותו מצויה בשלב ראשוני בלבד.

           יחד עם זאת, סבר שירות המבחן כי הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל על המבקש עלולה לפגוע באופן משמעותי בילדיו המתגוררים עמו, בהם ילדיו מנישואים קודמים המצויים במשמורתו, ועל כן המליץ על העמדת המבקש בפיקוח שירות המבחן ועל השתת עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.