שדה נ' מרקוביץ ואח'

פסק דין

בתיק זה לא נותרה מחלוקת בשאלת אחריות הנתבעים לנזקי תאונה שארעה לרכבו של התובע.

המחלוקת שנותרה בתיק היא ביחס לפיצוי בגין הפסד הכנסה בימים בהם היה רכב התובע מושבת במוסך לצורך תיקונים (מדובר במונית), וביחס לקיזוז בלאי טבעי.

לאחר שעיינתי במסמכים ושמעתי את טענות ב"כ הצדדים אני פוסק כדלקמן:

בהליך קודם שבין הצדדים חולקה האחריות בינהם ביחס של 80% - 20% לטובת התובע. חוות הדעת של השמאי צבי ברודט מיום 4.11.12 שצורפה לכתב התביעה (בהליך הקודם) מטעם חברת הביטוח שביטחה את המונית (שומרה) קבעה כי יש לקזז בלאי בסך 843 ₪. חברת הביטוח של התובע שילמה לתובעת פיצוי לאחר הפחתת הבלאי.

בחוות הדעת מיום 29.8.12 התומכת בכתב התביעה הנוכחי, של אותו השמאי (!) לא נקבע כי יש לקזז את סכום הבלאי ואין זכר לרכיב זה, אשר כזכור הופיע בחוות דעת קודמת. לי לא נהיר כלל מדוע השוני בקביעות אלו בין שתי חוות הדעת.

לכאורה היה מקום לזמן את השמאי אך הדבר לא נעשה. ואולם, סבורני כי בנסיבות העניין הדבר אינו אמור להיות לרועץ לתובע: בא כוחו אמר בדיון כי רק בעת הדיון הציגה לו לראשונה ב"כ הנתבעת את חוות הדעת עליה היא מסתמכת בטיעוניה. אני מאמין לו. הנתבעת לא טענה כל טענה ספציפית ביחס לרכיב הבלאי בכתב ההגנה וכל הכחשותיה לעניין הנזק הינן הכחשות כלליות. אמנם, הנזק הוא תמיד מוכחש אולם, כאשר הנתבעת מתכחשת לרכיב נזק מסויים שומה עליה לפרט את טענת ההגנה שלה ולא לחסות תחת הכחשת הנזק הכללית. בוודאי שאין לעשות כן בעת הדיון ממש כאשר הטענה מפתיעה את בא כוחו של התובע אשר סמך בתום לב על חוות הדעת שצירף לכתב התביעה. אציין כי אני מאמין לבא כוחו של התובע שאכן הופתע. ההגינות הדיוניות, שלא לומר חובת תום הלב, מחייב שהנתבעת לא תנהג כפי שנהגה ולא תפתיע את התובע ביום הדיון. כך, אילו היה התובע יודע על טענה זו, יכול היה להורות על זימון השמאי לדיון אשר בודאי היה נותן הסבר לקביעות השונות.

ואולם, כאשר התובע מגיש חוות דעת כדין וסומך עליה לקראת הדיון לא ניתן להפתיע אותו כפי שנהגה הנתבעת. אין ספק כי הנתבעת יכולה היתה להודיע לתובע וגם לבית המשפט על המחלוקת הנקודתית שנותרה, ויכול היה בית המשפט גם מיוזמתו להורות על זימון השמאי לשם קבלת הבהרות. הרי הנתבעת יודעת כי בתיקים מסוג אלו מתקיימת ישיבה אחת שבה נשמעים כל העדים והמומחים ולאחר מכן ניתן פסק דין (קל וחומר בתיק זה שבו הנתבעת הגישה בקשה קודמת ובית המשפט קבע כי הישיבה הנוכחית היא ישיבת הוכחות, קרי המשפט עצמו, שלאחריה אין דיונים נוספים !!). מאחר והיתה זו הנתבעת שביקשה לסתור את חוות דעתו של השמאי בתיק זה ומאחר וידעה זה מכבר על טענתה ביחס לרכיב הבלאי (טענה אותה לא גילתה בכתב ההגנה ולא בשום בקשה אחרת) היה עליה לזמן את השמאי, ומשלא עשתה כן, אין לה אלא להלין על עצמה. אין לקבל את התנהלותה של הנתבעת, ולכן אני דוחה את טענתה ביחס לרכיב הבלאי.

באשר לרכיב ההפסדים בגין השבתת המונית במוסך, עיינתי בטיעוני באת כוח התובעת ולא מצאתי הכחשה עניינית לגופו של רכיב זה, ומה גם שחשבוניות התיקון מראות כי הרכב אכן שהה במוסך 3 ימים. על כן לא מצאתי סיבה שלא לפסוק לתובע בגין רכיב זה.

התוצאה שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 80% מסכום התביעה (על יסוד החלוקה בתיק המקביל) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 21.1.13 ועד התשלום בפועל בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה ושכ"ט בשיעור 1,500 ₪.

ניתן היום, ה' אייר תשע"ד, 05 מאי 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: