שדה נ' מדינת ישראל

פסק דין

1.המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בת.פ. 2665/08 (בימ"ש שלום בפתח תקווה) בעבירות של תקיפה ואיומים וזוכה מעבירה של הסגת גבול.

המערער נידון ל- 6 חודשי מאסר בעבודות שירות (כולל הפעלה בחופף ובמצטבר של 5 חודשי מאסר על תנאי) ול- 7 חודשי מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין.

הערעור מכוון כלפי הרשעת המערער וכלפי חומרת העונש.

2.נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו תקיפה ואיומים כלפי אייל טביב, בעלים של חב' טביב, עימו היה מסוכסך על רקע עסקי (להלן: "אייל") בכך שאחז בצווארו, ניסה לחנוק אותו ואמר לו שזה יומו האחרון; תקיפה בקרש של אדוארד בר (להלן: "אדוארד") ותקיפה ואיומים כלפי עופר טביב, בעלים נוסף של החברה (להלן: "עופר") בכך שחנק אותו, ניער אותו מצד לצד ואמר לו שיגמור אותו היום וישרוף את המקום.

האירועים התרחשו בחצר החברה אליה נכנס המערער ללא רשות, אך הוא זוכה מעבירה של הסגת גבול לאחר שבימ"ש קמא קבע כי לא הוכח שנכנס לחצר כדי לתקוף את בעלי החברה ולאיים עליהם (ראה עמ' 14 למעלה להכרעת הדין).

3.הרשעתו של המערער מבוססת על אמון שנתן בימ"ש קמא בעדויותיהם של עופר, אייל, אדוארד וג'מאל אבו חאדר, עובד לשעבר בחברה (להלן: "ג'מאל") שהעידו מטעם המאשימה למרות שדבריהם לא תאמו במדויק אלה את אלה (ראה עמ' 10-12 להכרעת הדין) ועל חוסר אמון בדברי המערער ועד ההגנה מטעמו, יעקב אילן, בשל סתירות בין דברים שמסרו בהודעותיהם לדברים שמסרו בעדויותיהם (ראה עמ' 13 להכרעת הדין).

4.בימ"ש קמא לא הסתמך על מה שנראה בסרטי הקלטה של מצלמות האבטחה בחברה שהובאו למשטרה ע"י בעלי החברה, בשל מחדלים של המשטרה בקשר לאי תפיסתם סמוך לאחר האירוע, למרות שקבע שלא הוכח שמישהו ערך בסרטים שינוי כלשהו בזדון, אך קבע שאין במחדלים אלה כדי לגרום לזיכויו של המערער (ראה עמ' 9-10 להכרעת הדין).

5.בסיפא הכרעת הדין דחה בימ"ש קמא טענה של "הגנה מן הצדק" שהעלה המערער לאחר שקבע כי בחלוף הזמן מאז האירוע ועד חקירתו של המערער ועד הגשת כתב האישום אין משום התנהלות שערורייתית שמצדיקה החלת ההגנה.

6.נימוקי הערעור

(א)משהוכיח המערער שסרט ההקלטה של המצלמה שבו תועד האירוע שובש באופן מהותי בכך שנגרע ממנו פרק זמן של כ- 4 דקות, והוא מסתיים בעיצומו של האירוע באופן שפוגע באופן מהותי בהגנת המערער היה על ביהמ"ש לזכותו, ולו מחמת הספק.

התנהלות המתלוננים בקשר לסרטי ההקלטה שהביאו למשטרה מטילה ספק במהימנות דבריהם לגבי האירוע.

בטיעוניו בפנינו הפנה ב"כ המערער לדברים שאמר בעדותו בעמ' 19 המומחה מטעם המאשימה, שנתן חוות דעת ת/9, לפיהם הסרטים שהובאו למשטרה נערכו קודם לכן.

(ב)בימ"ש קמא שגה כשנתן משקל נמוך בלבד למחדלי חקירה כפי שהוכחו בפניו כמפורט בסעיף 3 להודעת הערעור בכל הקשור לסרטי ההקלטה, לחקירתו המאוחרת של המערער ולכך שסרט ההקלטה לא הוצג בפניו.

(ג)בימ"ש קמא טעה כשהאמין לעדי המאשימה למרות שחלקם סיפרו על דברים שלא נכחו בקרותם, למרות שלא היו סימנים על גופם לפגיעות שנפגעו ולמרות שעדותו של אדוארד בר בקשר לנסיבות פציעתו היא עדות כבושה.

(ד)בימ"ש קמא שגה כשלא נתן משקל לכך שהמערער נחקר לראשונה 8 חודשים לאחר האירוע ויכול היה להתייחס לסרט ההקלטה לראשונה רק במהלך עדותו.

(ה)בימ"ש קמא שגה כשלא קיבל את הטענה של "הגנה מן הצדק" שמתבססת על השיהוי בחקירתו של המערער.

7.תשובת המשיבה

(א)הכרעת הדין מבוססת על אמון שנתן בימ"ש קמא בעדויות עדי המאשימה. בימ"ש קמא התעלם מסרטי ההקלטה וקבע שאינו קובע כל ממצא על בסיסם.

(ב)האופן שבו הובאו הסרטים למשטרה לא מלמד על כך שנערכו ע"י המתלונן אייל שכן מספר אנשים העידו בביהמ"ש על מעורבותם בסרטים והמומחה נתן מספר הסברים לכך שהסרטים נראו כפי שנראו.