שגיב נ' תאגיד עין נטפים-מפעלי מים וביוב אילת

פסק דין

בפניי תביעה שהגיש התובע להחזר כספים שמגיעים לו לטענתו מהנתבעת, כאמור בכתב התביעה, בסך של 17,800 ₪, כאשר לטענתו, הנתבעת גבתה ממנו כספים שלא כדין.

התובע הגיש מסמכים לרוב, ואף נערך דיון קודם ביום 10.08.09 בו נשמעו טענות התובע.

ביום 25.01.09 התובע התייצב בבית המשפט והנתבעת לא התייצבה, כאשר התובע הצהיר לפרוטוקול באותו הדיון כי יש להפחית מסכום התביעה 9,203 ₪, ויש להעמיד את תביעתו היום על סכום של 12,068, לאחר הפחתת הסכום האמור.

כיום בפניי טוען התובע כי בנוסף לסך של כ- 12,000 ₪ עליו לקבל עוד סך של 9,200 ₪, קרי התובע טוען שהוא זכאי לסך של כ – 21,200 לערך.

כבר בטענה זו של התובע ניתן ללמוד על דרך טיעונו, שכן בניגוד למה שהצהיר בפני בית המשפט ביום 25.01.09, כי יש להעמיד את סכום התביעה על 12.068, הוא מרהיב עוז וכיום ניצב וחוזר על כך כי מגיע לו סך של למעלה מ- 21,000 ₪.

התובע אף מפנה לפרוטוקול הדיון שנערך ביום 10.08.09, וטוען כי נציגת הנתבעת הודיעה כי הוא שילם את כל החובות שלו עד שנת 2008, כולל חוב בגין שנת 2004. התובע חזר על הדברים בבית המשפט מספר פעמים, כדי לבסס טענתו כי לא היה לו כל חוב. זאת בניגוד לאמור ולכתוב מדברי נציגת הנתבעת, ובניגוד לדברים הכתובים בפרוטוקול, בשורה 20, כי הנתבעת אומרת מפורשות כי הוא לא שילם עד סוף שנת 2004. גם כאן ניתן לראות דרכו של התובע, ואופן התנהלותו בה הוא מנסה להוציא דברים מהקשרם, ולהראות כי לכאורה לא היה חוב משנת 2004 כלל.

התובע אף טען בפניי כי החוב משנת 2004 איננו שלא, כי אם של חברה אחרת "שגיב סופה במדבר בע"מ", ואולם כאמור כאשר נשאל השיב כי הוא הבעלים של אותה חברה ב – 50 אחוז ממנה, כאשר 50 אחוז מהמניות הוחזקו על ידי גרושתו אשר הייתה נשואה לו עד שנת 2004. גם בכך ניתן ללמוד על דרכו של התובע שבפניי, אשר טוען כי היה שכיר בחברה, ומאידך הוא טוען כי הוא הבעלים של אותה חברה.

נקודה נוספת שעלתה לדיון ועניינה דומה – אומר התובע פעם אחרי פעם כי העיקול שנעשה בחשבונו מתייחס לאותו חוב משנת 2004, ואף מפנה לפרוטוקול הדיון הקודם בו נרשם בהחלטה, לכאורה, כי בגין החוב של שנת 2004 הוטל עיקול. ואולם, לאחר שעיינתי במסמכים ושמעתי את נציגת הנתבעת, עולה כי העיקול הוטל בגין חוב משנת 2006 והוטל בשנת 2007. המדובר בחוב מים שאינו שנוי במחלוקת, בגינו הוטל עיקול. התובע הגיע למשרדי הנתבעת ושילם את חובו ואין לו כל דבר ועניין עם החוב נשוא דיון זה.

ניסיונותיו של התובע לייחס את העיקול שלכאורה הוטל בגין חוב משנת 2004, איננו מסתייע ואיננו מתקבל, ועומד בניגוד למסמכים שבפניי.

טענה נוספת של התובע הינה כי לכאורה אותו ערער שהתקבל והורה לזכות אותו בסך של 9,206 ₪, זאת בעקבות החלטת וועדת ערער מיום 21.07.08 בעניין אגרת ביוב, הייתה צריכה להיות משולמת לו, ולא בדרך של זיכוי בחשבונותיו, אין בה כל ממש, שכן בשעה שמחזיק בנכס רשום במשרדי הנתבעת זכאי להחזר כספי וקיים חוב, רשאית הנתבעת לקזז את הזכות שנוצרה בחשבונו מהחובה הקיימת.

לאחר שבחנתי את המסמכים שבפניי, שמעתי את הצדדים, ועיינתי בפרוטוקולים מדיונים קודמים שנעשו בעניין זה, אני קובע כי לא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו כנדרש במשפט אזרחי.

הנתבעת הגישה מסמכים ופרטה חוב התובע, המתייחס לשנת 2004, כאשר חוב זה מגובה במסמכים והסברים באשר לאופן היווצרותו.

אשר על כן אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעת סך של 500 ₪ הוצאות משפט. הסכום ישולם בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה והודעה היום י"ב תמוז תש"ע, 24/06/2010 במעמד הנוכחים.

אלון רום, שופט

הוקלד על ידי: שני פרידמן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: