שגיא נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1. בפנינו בקשת הנתבע לקבוע כי התובע אינו יכול להיות מיוצג ע"י אביו, רו"ח ("האב"), בקשה שהועלתה בכתב ההגנה.

2.בתגובתו מ-4.9.11 טען התובע כי ההליך החל באוגוסט 2010, כי התנהל דיון בפני כב' השופטת גליקסמן במרץ 2011 וכי האב ערך את כתבי בי-דין של התובע ו"הוביל" מטעמו את הדיון. גם קודם להליך המשפטי התובע יוצג ע"י האב ואך טבעי שימשיך.

האב מייצגו במקצועיות ראויה, מועיל לו וליעילות ההליך, ללא תשלום וללא פגיעה באתיקה.

נטען להשתק ושיהוי כבד (ע"א 6805/99 תלמוד תורה נ' הועדה המקומית).

מניעת ייצוגו בשלב זה תגרום להארכת ההליך, באופן בלתי סביר.

3.לאחר שדיון הוכחות שנקבע בפני מותב זה נדחה, משהתארך דיון בהליך קודם, והתובע והאב הבהירו כי לא יוכלו עוד להמתין – עתר הנתבע למתן החלטה, תוך שהפנה להחלטת כבוד השופט ש. טננבוים בל 28710-05-10).

4.בתגובתו השניה (מ-28.6.12) טען התובע כי התייצב לדיון ב-10.6.12, שלא התקיים לאור התארכות של דיון אחר, אילולא הדחיה – כבר היה הדין מסתיים בהליך. העלאת הבקשה היא נצול של הנתבע, כדי להקשות על התובע.

הוסיף התובע וטען כי היקפו הכספי של התיק נמוך ולכן, אין מקום לעו"ד בתשלום. "ממילא הסיוע המשפטי של המל"ל לא יפעל עבורו בתיק זה לאור קריטריונים שנקבעו לו ואינם חלים על התובע".

5.ולהכרעתי –

א. מקובלת עליי החלטת כבוד השופט ש. טננבוים, ככתבה וכלשונה.

אבהיר כי ביה"ד לעבודה מורגל ב"את פתח לו" – אלא שאין בנסיבות ובעובדות ההליך כדי להצדיק יצוג התובע, בדרך שלא הוכרה בבתי הדין.

אין בפניי (ולא נטען) כי עסקינן במקרה שנסיבותיו חריגות, כאלה שיצדיקו ייצוגו ע"י אחר.

ב. אין עסקינן בשיהוי או בהשתק – הנתבע העלה טענתו עוד בהגנתו.

כבוד השופטת גליקסמן קבעה בדיון המוקדם כי הבקשה תוכרע ע"י שופט ההוכחות - וכך נעשה.

דא עקא, במועד ההוכחות בפניי בשל התארכות ההליך שקדם להליך זה – ומשהתובע ואביו לא יכלו עוד להמתין – לא נשמע עניינו ביום שנקבע ועל כך, שוב, מסורה התנצלות ביה"ד.

עם זאת, לא נשמע בפניי כי הנתבע "ויתר" על בקשתו – אלא ההפך.

ג. העובדה כי האב ייצג את בנו ביחסיו מול הנתבע – אינה ממין הענין, שהרי דרך זו מוכרת וראויה, בעניינים הרלוונטיים, בכפוף להצגת אסמכתא רלוונטית.

– בענייננו, שאני: עסקינן ביצוג בפני ביהמ"ש וזה יכול שיעשה רק בדרך שנקבעה בדין.

ד. עסקינן בהליך בו טוען התובע כי דרישות הנתבע לד"ב – אינן צודקות.