שגב נ' מדינת ישראל

החלטה

1. לפניי בקשה להארכת מועד להישפט מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982.

2. על המבקשת הוטל קנס בגין עבירה של אי ציות לרמזור אור אדום (דו"ח תנועה מס' 51110159061 ) מיום 03.07.12.

3. לטענת המבקשת, לא ביצעה את העבירה המיוחסת לה ואף לא שילמה הקנס הכרוך בה. לטענתה פנתה במכתב לפניות נהגים ארצי במשטרת ישראל ביום 27.01.13 בבקשה להישפט אך נדחתה בטענה כי בקשתה התקבלה לאחר המועדים הקבועים בחוק.

4 . המשיבה התנגדה לבקשה וציינה, כי המבקשת לא הגישה בקשתה בהתאם למועדים הקבועים בחוק, ולפיכך אין לה להלין אלא על עצמה. יתרה מזאת, לא העלתה בבקשה טענות לגופו של עניין ולא צירפה העתק בקשתה הקודמת אשר לטענתה נדחתה על ידי מרכז פניות נהגים ארצי.

5. משחלף המועד לתשלום הקנס, והבקשה להישפט הוגשה לאחר המועד של 90 יום, שנקבע בסעיף 229(א)(ב) ל חוק סדר הדין הפלילי , הרי שהשתכללה הרשעתה של המבקשת בעבירה המיוחסת לה , כאמור בסעיף 229(חב) לחוק, אף אם לא שולם הקנס שנקבע בדו"ח.

בנסיבות שכאלה, קבע בית המשפט העליון כי יש מקום לשקול להיענות לבקשה להארכת מועד להישפט אך ורק במקרים בהם לא ידע ולא יכול היה המבקש לדעת כי אישום תלוי ועומד נגדו – ראה לענין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מ"י וכן רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מ"י .

6. המבקשת במקרה דנן מודה, כי ידעה על הדו"ח ואף הגישה בקשה למשטרת ישראל להישפט בגינו. יצוין, כי המבקשת נמנעה מלפרט אימתי פנתה לראשונה למשטרה בבקשה כאמור ומתי נענתה ע"י המשטרה ולא המציאה העתק המכתבים הנ"ל לתמיכה בבקשתה.

מדובר כאמור בעבירה מיום 03.07.12 היינו חלפה כמחצית השנה עד מועד הגשת הבקשה.

יודגש כי מדובר בדוח שננסר למבקשת במועד העבירה והיא אישרה בחתימתה את קבלתו. בנסיבות אלו, משלא דאגה המבקשת להגיש הבקשה להישפט במועד, אין לה להלין אלא על עצמה .

7. לפיכך הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ל' שבט תשע"ג, 10 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: