שגב ואח' נ' בז'רנו ואח'

פסק דין

לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת 1 בתאונת דרכים שאירעה ביום 13.8.2012 בתל-אביב.

קטע הכביש הרלבנטי – ברחוב בן יוסף – הוא קצר. הכניסה אליו היא משני כיוונים ברחוב קק"ל, מימין ומשמאל. רוחב קטע הכביש הרלבנטי (בין רחוב קק"ל לרחוב בית צורי) הוא אחיד. עם זאת, בהתאם לסימונים במקום, קטע הכביש מתחיל בשני נתיבים המופרדים בקו הפרדה מקווקו קצר מאוד, בכניסה לרחוב בלבד, כאשר לאחר מכן אין סימון המעיד על הפרדה. בקצה קטע הכביש ישנם שלושה חיצים, המחוברים יחדיו, המעידים על האפשרות לפנות מקצה קטע הכביש ימינה, שמאלה או ישר. המשמעות הינה, שהכניסה לקטע הכביש מתאפשרת על ידי נסיעה של שני רכבים במקביל, בעוד שהסימון בקצה קטע הכביש מאפשר נסיעה של רכב אחד, זאת על אף העובדה שרוחב קטע הכביש (מהכניסה לרחוב בן יוסף ועד לרחוב בית צורי) לא משתנה.

מצב הדברים כאמור – במעבר מכביש בעל שני נתיבים לכביש בעל נתיב אחד, כל זאת במרחק קצר מאוד – מחייב תשומת לב מיוחדת של הנהגים במקום. לאחר בחינת טענות הצדדים, העדויות, הראיות וההדגמות שבוצעו, הגעתי למסקנה לפיה שני הצדדים יכלו למנוע את התאונה, ושניהם נמנעו מלנהוג באופן המתאים לתנאים במקום. הגעתי אפוא למסקנה ששני הנהגים המעורבים אחרים לקרות התאונה, במידה שווה.

בעיקרם של דברים, התרשלות התובעת 1 נעוצה בעובדה שהיא פנתה ימינה מאמצע הכביש (עמ' 3, ש' 20), זאת בניגוד להוראת תקנה 42 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן – "תקנות התעבורה"). לו הייתה התובעת 1 פונה ימינה מצידו הימני של רחוב בן יוסף, לא היה הנתבע 1 יכול להסיק שרכבה נוסע ישר והתאונה לא הייתה נגרמת.

התרשלות הנתבע 1 נעוצה בעובדה שהוא נמנע מליתן דעתו לעובדה שעל אף רוחבו של הכביש, רכב אחד בלבד רשאי היה לנסוע במקום (ר' תקנה 36(ד) לתקנות התעבורה; במקום היה חץ אחד (המתפצל לשלושה כיווני נסיעה), באופן המלמד שרק רכב אחד היה רשאי להימצא בכניסה לצומת). כמו כן, לא שוכנעתי שהנתבע 1 שמר מרחק מספק בינו לבין הרכב שלפניו, רכבה של התובעת 1 (בהודעה לחברת הביטוח, מוצג נ/1, מצוין שהנתבע 1 והתובעת 1 נסעו "פחות או יותר מקביל"; בדיון העיד הנתבע 1: "התובעת הייתה לפניי מעט, אני הייתי על ה"זנב" שלה"; עמ' 2, ש' 31 – עמ' 3, ש' 1). שמירה של מרחק מספק עשויה הייתה למנוע את התאונה.

על כן, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת 1 (הבעלים של הרכב) בתוך 30 יום מהיום סך של 1,400 ₪ (מחצית הסך של 2,799 ₪; לא מצאתי בנסיבות העניין הצדקה לפסוק פיצוי כמבוקש בסעיף 7.3 לכתב התביעה), בצירוף אגרת בית משפט ע"ס 50 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. בנסיבות העניין, לנוכח חלוקת האחריות, איני עושה צו להוצאות.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, כ"ד חשון תשע"ד, 28 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: