שבתאי נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפני תביעת נזיקין כספית שהגיש התובע נגד משטרת ישראל בגין נזקים ממוניים ואחרים שלטענתו גרמה לו הנתבעת (להלן:" המשטרה") בהתנהלותה הקשורה לביטול דוח תעבורה שנרשם לחובתו.

טענות התובע:

ביום 28/6/08 נרשם לתובע דוח מסוג ברירת משפט שעניינו אישום בביצוע עבירה על תקנה 36(ד) לתקנות התעבורה בגין אי ציות לחץ המסומן על גבי נתיב נסיעה.

בהודעת הקנס המקורית שנמסרה לידי התובע לא צוינו תאריך העבירה ושעת העבירה, ומשכך בנוסף להיות הדוח פגום מבחינה ראייתית לא יכול היה התובע לעמוד בלוח הזמנים להגשת בקשה לביטול הדוח או להישפט, וזאת עקב חוסר ידיעתו את תאריך העבירה.

פניותיו של התובע למשטרה בבקשה לביטול הדוח נענו בסירוב וכן נדחתה גם בקשתו להישפט בגין הדוח שנרשם לו.

ביום 4/6/09 הגיש התובע בקשה לבית המשפט לתעבורה בת"א בבקשה להארכת מועד להישפט בגין הדוח לפי סע' 230 לחוק סדר הדין הפלילי (להלן: "החסד"פ"). ביום 6/7/09 ניתנה החלטת בית המשפט לתעבורה מפי כב' השופט ויטלסון אשר אימצה את עמדת התביעה והדוחה את בקשת התובע להישפט.

ביום 12/8/09 הוגשה הודעת ערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה מיום 6/7/09 לבית המשפט המחוזי בת"א, וביום 13/12/09 נדחה הערעור על ידי בית המשפט המחוזי.

העובדה לפיה הדוח לא בוטל הובילה לכך שהתובע עבר את מניין 36 הנקודות שנצברו לחובתו במשרד הרישוי, וכפועל יוצא נאלץ להפקיד את רישיון הנהיגה שלו למשך 3 חודשים ולעבור מבחן תאוריה, והכל עקב פסילת רישיון הנהיגה שלו על ידי משרד התחבורה בשל צבירת נקודות.

התובע עשה הכל על מנת להוכיח לנציגי המשטרה כי הדוח שנרשם הוא פגום, ועשה ככל שביכולתו כדי לנסות ולהביא לביטול הדוח או לכל הפחות לנסות להישפט בגינו בפני בית המשפט לתעבורה. עמדת המשטרה מנעה מהתובע את האפשרות להישפט בגין הדוח.

להפתעת התובע, לאחר שסיים לרצות את תקופת פסילת הרישיון של 3 חודשים ולאחר שעבר בהצלחה את מבחן התאוריה, שינתה התביעה את דעתה, כאשר מספר חודשים לפני הגשת התביעה הנוכחית שבפני, קיבל התובע מכתב מטעם המשטרה ולפיו הוחלט לבטל את הדוח ואף להחזיר לתובע את סכום הקנס ששילם בגינו.

לטענת התובע מכתבה של הנתבעת מיום 18/8/11 שהודיע לו על ביטול הדוח מוכיח כי התנהגותה של המשטרה הייתה בלתי סבירה בעליל. לטענתו אילו היו נציגי המשטרה שוקלים את עמדתם מחדש ומורים על ביטול הדוח במועד סביר בסמוך לאחר רישומו (28/6/08) ולא לאחר למעלה מ-3 שנים (18/8/11) הרי שלתובע הייתה נחסכת עוגמת נפש רבה בזבוז זמן והוצאות כספיות.

בשל התנהלות המשטרה התובע נשא בתשלום שכ"ט עו"ד בגין ייצוג בשתי ערכאות משפטיות וכן הפקיד את רישיון הנהיגה שלו למשך 3 חודשים ולא נהג במשך 4 חודשים, וכתוצאה מכך נגרמו לתובע הוצאות בגין שימוש במוניות ותחבורה ציבורית, ובנוסף, התובע שהינו נהג מונית לא היה יכול לעסוק במקצועו בתקופת אותם 3 חודשים ונאלץ לעבוד כשומר בחלק מתקופת הפסילה בשכר מינימום. כמו כן, התובע נאלץ לבזבז זמן וכסף בשלושה מבחני תאוריה, עד שלבסוף עבר את המבחן בהצלחה.

לטענת התובע הנזקים הכספיים שנגרמו לו על ידי התנהלות המשטרה הינם בסך של 40,000 ש"ח כדלקמן:

סכום של 1,000 ₪ ששילם לעו"ד שייצג אותו בבית המשפט לתעבורה ובבית המשפט המחוזי.

פיצוי לא ממוני בשל עוגמת נפש שגרמה לו המשטרה בהתנהגותה בסך של 29,176 ₪ וזאת בגין קבלת שלילה ל-3 חודשים מלנהוג, חיפוש עבודה חלופית כשומר, הוצאות בגין נסיעות באוטובוסים, לימוד מחדש לתאוריה וביצוע של 3 מבחני תאוריה.

הפסד השתכרות בסך 9,824 ₪ בגין ההפרש שבין השתכרותו של התובע כנהג מונית לבין השתכרותו כשומר בתקופת השלילה.

טענות הנתבעת:

ראשיתה של התביעה בעבירה שביצע התובע עת נהג ברכבו. הטענות המובאות בכתב התביעה נדונו והוכרעו הן בבית המשפט לתעבורה והן בבית המשפט המחוזי בשבתו כבית המשפט לערעורים, אשר דן בטענות התובע ודחה אותן בפסק דין.

פסק הדין הפלילי לעניינו של התובע הינו פסק דין מרשיע, אשר מהווה ראיה במשפט אזרחי בהתאם להוראות סע' 42 א' לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א – 1971.