שבתאי נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול איסור שימוש ברכב מסוג מאזדה מ"ר 74-807-29 (להלן: "הרכב"), אשר הוטל ע"י קצין משטרה בתאריך 06/08/11. הרכב אוחסן במגרש האחסנה ביום 07/08/11.

המבקש הינו הבעלים הרשום של הרכב.

על פי כתב האישום נהג בנו של המבקש (להלן: "הנהג") ברכב בהיותו שיכור. בבדיקת ינשוף שנערכה לנהג, נמצא אלכוהול בריכוז של 480 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף.

הנהג נפסל מנהלית למשך 30 ימים.

המבקש לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לנהג בכתב האישום וטען כי אינו צריך להיענש בשל התנהגות בנו. המבקש ציין כי עבר ניתוח מעקפים וזקוק לרכב לשם נסיעה לטיפולים רפואיים בבית החולים גם בשעות הלילה. אשת המבקש נכה ומשתמשת ברכב להתניידות ולטיפול באמה הנמצאת בבית אבות. הוגשו אישורים לתמיכה במצב הבריאותי של המבקש ואשתו.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וציין כי המבקש לא עומד בתנאים הקבועים בסעיף 57 ב' לפקודת התעבורה.

כאמור, המבקש לא טען כנגד קיומן של ראיות לכאורה ומעיון בתיק החקירה התרשמתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לנהג לפי כתב האישום, בין היתר לאור תוצאות בדיקת הינשוף ותגובת הנהג בה הודה בשתיית אלכוהול.

העבירה שבוצעה לכאורה באמצעות רכבו של המבקש הנה עבירה חמורה ביותר ולא אחת מהווה גורם לתאונות דרכים קשות. יחד עם זאת, במקרה דנן המבקש אינו מבצע העבירה.

על פי סעיף 57 ב (ב) לפקודת התעבורה, יוכל בית המשפט לבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו או אם מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראות בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע ביצוע העבירה.

במקרה דנן, המבקש טען כי לא ידע ולא נתן הסכמתו לכך שהנהג ינהג ברכבו. לטענתו ישן בחדרו, כשהוא נעול, מכניסת השבת ועד צאתה ואשתו היא שאישרה לבנו לנסוע ברכב, וזאת ללא ידיעתו. עוד טען המבקש כי לדברי אשתו, היא הזהירה את בנו, עובר לנסיעה, לבל ישתה אלכוהול.

לבקשה צורף תצהיר מטעם אשת המבקש, בו לא צוין כי אישרה לנהג לנהוג ברכב ואף לא צוין כי הזהירה אותו לבל ישתה אלכוהול סמוך לנהיגה ברכב. אשת המבקש לא התייצבה לעדות בבית המשפט ולכן לא הוכח בפניי שנעשה כל שניתן כדי למנוע את ביצוע העבירה.

לא התעוררה מחלוקת בין הצדדים כי המבקש הנו הבעלים היחיד הרשום ברישיון הרכב. עם זאת, מעדות המבקש עולה כי דרך שיגרה עושה אשתו ברכב כבשלה ומתירה לבנו לנהוג ברכבו. המבקש לא טען כי האירוע דנן, בו לא נתבקשה רשותו ליטול את הרכב, הנו חריג.

בסופו של יום בוצעה לכאורה ברכב זה עבירה חמורה ביותר בשל העובדה שהמבקש נהג באדישות לגבי השימוש ברכב על ידי בני ביתו.

העובדה שהמבקש, כבעל הרכב, לא דאג להניח את מפתחות הרכב במקום בו תהא בידו השליטה בהם, מעידה כי המבקש לא עשה כל שביכולתו על מנת למנוע את ביצוע העבירה.

על פי סעיף 57 ב (ג) לפקודה, בית המשפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש או לקצרה, אם התקיימו נסיבות המצדיקות זאת.

המבקש טען כי עבר ניתוח מעקפים בליבו וממסמך רפואי שהגיש עולה כי הנו חולה לב מזה כעשר שנים, עבר צנתור ובחודש אוקטובר 2010 נותח בלבו.

אשת המבקש נכה כתוצאה מפעולת איבה ונפגעה בידה ובבטנה. הוצג מסמך לפיו אשת המבקש משמשת כאפוטרופסית של אמה, השוהה בבית אבות ולדברי המבקש אשתו זקוקה לרכב לשם טיפול שוטף באמה.

נתתי דעתי לחומרת העבירה שבוצעה לכאורה באמצעות רכבו של המבקש ולהפרת אחריותו, כבעלים, להקפיד על השליטה ברכבו ולעשות כל שביכולתו כדי למנוע ביצוע עבירות באמצעות רכבו.