שבתאי ויינר ואח' נ' פרץ ואח'

פסק דין

1. פסק-דין זה ניתן על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 וזאת מכוח הסכמת הצדדים,כמפורט בפרוטוקול מיום 15.9.11 .

2.המדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקים, אשר לטענת התובעים נגרמו להם כתוצאה מפעילות שני מועדונים, אשר פעלו בסמוך לדירות מגוריהם של התובעים.

התביעה הוגשה בתחילה נגד נתבעים נוספים וכללה סעדים נוספים. אולם, בשלב זה מתייחסת התביעה רק לנתבעים 1,2 - אשר לטענת התובעים, אחראים לנזקים הנטענים כתוצאה מהפעלת מועדון "רוח בר", ולנתבעים 3,4 – אשר לטענת התובעים, אחראים לנזקים הנטענים כתוצאה מהפעלת מועדון "ברקוד". ( נתבעים 1-4 יכונו להלן: "הנתבעים")

לטענת התובעים, המועדונים הרעישו בשעות שונות של היממה ובלילות וכללו מוזיקה רועשת, צרחות והגברת הרעשים באמצעות מערכת הגברה ורמקול מחוץ למועדון "רוח בר".

עוד אציין, כי בהתאם להחלטת כב' השופטת סמסון, אשר דנה בעבר בתיק, מיום 24/12/08, נמחקו מכתב התביעה טענות לירידת ערך לדירות התובעים, טענות לנכות, טענות להוצאות רפואיות עתידיות וכל הטענות הנלוות לטענות אלה וכן כל מה שקשור לעניינים עתידיים.

כן נמחקו מכתב התביעה סעיפים הנוגעים לעניינים שברפואה.

התביעה צומצמה לפיכך לנזקי עבר בלבד וכן לנזק בגין כאב וסבל.

עוד אציין, כי בתחילת חודש 9/06 נשרפו המועדונים ולפיכך בפועל, פעלו המועדונים למעשה רק כשנה.

3.התובעים פרטו בתצהיריהם ובסיכומיהם את טענותיהם לאחריות הנתבעים.

ביחס לנתבע 2 אשר טען כי הינו רק בעל הנכס בו פעל מועדון "ברקוד", טענו התובעים, כי גם ככזה יש לו אחריות לרעשים שבקעו מהמועדון. התובעים טענו, בין היתר, כי בתחילה השכיר הנתבע 2 לנתבע 1 רק חלק מהמועדון וכי אף היה שותף לרווחי המועדון.

עוד אוסיף, כי לתצהירי התובעים לא צורפו כל אסמכתאות להוכחת הנזקים המיוחדים להם טענו ואשר ע"פ דין טעונים הוכחה.

4.נתבעים 2 ו – 4 הגישו תצהירים וכן סיכומים, ואילו נתבעים 1 ו – 3 לא הגישו תצהיריםוסיכומים.

נתבע 2 פרט בתצהירו ובסיכומיו טענותיו לעניין התנהלות התובעים ביחס לתביעה זו. בנוסף, טען הנתבע 2 כי מעולם לא ניהל ולא היה שותף לפעילות מועדון "רוח בר" וכי כל זיקתו הייתה היותו בעליו של הנכס בו פעל המועדון. הנתבע 2 פירט את הראיות התומכות בטענתו,כי את המועדון ניהל רק הנתבע 1. הנתבע 2 טען כי יצא ידי חובתו כבעל הנכס במסגרת הסכם השכירות שכרת עם הנתבע 1 ובכך שלאחר הגשת התביעה אף השתתף ברכישת מגבל עוצמה שהותקן על מגבר המוסיקה בנכס, ואף שלח לנתבע 1 מכתב דרישה לסגירת העסק.

עוד טען הנתבע 2, כי התובעים הגזימו ביותר בטענותיהם לעניין הרעש וכי לא הייתה כל חריגה מהמותר (בין היתר הפנה נתבע זה לכך שגם לפי תעודת עובד ציבור מטעם המשרד לאיכות הסביבה, המדובר בחריגה זניחה ביותר, אשר לאחר נטרול רעשי רקע, דינה להתבטל לחלוטין).

הנתבע 2 הכחיש את הנזקים להם טענו התובעים, טען להעדר יריבות כלפיהם והדגיש כי התובעים לא צרפו כל תיעוד לתמיכה בטענותיהם לנזקים מיוחדים. הנתבע 2 טען, כי טענות התובעים לעניין הנזקים שנתבעו הינן אבסורדיות וחסרות תום לב.

5.הנתבע 4 טען בתצהירו, כי בית העסק אותו הפעיל לא הוגדר ולא פעל כמועדון, אלא הוגשו בו אוכל ושתייה ונערכו בו אירועי תרבות ומוסיקה בעוצמות סבירות לבאר או מסעדה.

הנתבע 4 הכחיש, כי הרעשים הנטענים נבעו מהעסק וטען כי אלו נגרמו מהפעלת המועדון "רוח בר".

הנתבע 4 הדגיש כי התובעים לא אפשרו לבצע בדיקות לעניין גובה הרעש בתוך ביתם וכי אף מבדיקות שנערכו מחוץ לביתם, עלה כי לא נגרם כל רעש בלתי סביר מבית העסק אותו הפעיל ביחד עם הנתבע 3.

בסיכומיו הדגיש הנתבע 4 כי התביעה לא מגלה עילה וכי לאור התנהגות התובעים ,אשר תיקנו פעם אחר פעם כתב תביעתם,לא צירפו אסמכתאות לנזקי עבר ולא הוכיחו טענתם למטרד רעש ( אשר מימלא התייחס לתקופה קצרה בלבד),לא רק שיש לדחות התביעה,אלא יש אף לפסוק הוצאות לטובתו.