שבת נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפניי ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק") על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 3.5.2012. הוועדה לעררים קבעה את נכותה של המערערת על 0% נכות.

2.הועדה שבה ודנה בעניינה של המערערת, בעקבות פסק דין שניתן בהסכמה ביום 25.10.2011 על-ידי כב' הרשמת מ. מרגלית בב"ל 41279-03-11 (להלן – "פסק הדין"). פסק הדין קבע, כדלקמן: "בהסכמת הצדדים יוחזר עניינה של המערערת לועדה הרפואית לעררים על מנת שתתייחס במפורט ובמנומק לחוות הדעת של פרופ' מירובסקי מיום 3.11.10 ושל ד"ר צילקר מיום 1.11.10 ותנמק במפורש קביעתה בעניין שיעור הנכות תוך התייחסות לפגיעה בעמוד שדרה צווארי ובעמוד שדרה מתני".

יובהר כבר עתה, כי קיימת הסכמה חלקית מצד המשיב להחזרת עניינה של המערערת על מנת שתיתן התייחסותה שוב לחוות הדעת של דר' צילקר.

התשתית העובדתית:

3.המערערת, ילידת 1956, מורה במקצועה, נפגעה בתאונת עבודה דרכים ביום 1.9.2008. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על-ידי המל"ל.

4.כתוצאה מהתאונה הייתה המערערת בחופשת מחלה למשך כ- 6 חודשים בהם נעדרה מעבודתה. מישורי הפגיעה של המערערת הנּו אורטופדי (עמ"ש צווארי ועמ"ש מותני) ותחום א.א.ג.

5.ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 30.8.2010 קבעה שבע"ש צווארי – לא נותרה נכות; עמ"ש מותני נקבעה נכות של 10% לפי סעיף 37(7) א אך בניכוי מצב קודם של 10% הרי שהנכות הינה בשיעור 0%; א.א.ג – לא נותרה נכות צמיתה.

6.על החלטה זו הגישה המערערת ערר לוועדה הרפואית לעררים בצירוף חוות דעת של מומחה אורטופד פרופ' יגאל מירובסקי וכן מומחה א.א.ג ד"ר צילקר אשר קבעו נכויות למערערת (פרופ' מירובסקי קבע נכות בעמ"ש צווארי בשיעור 20% ומומחה א.א.ג קבע למערערת נכות בהיקף 30%).

7.הוועדה הרפואית לעררים חזרה על קביעת הוועדה מדרג ראשון ולפיכך הגישה המערערת ערעור לבית הדין (בל 41279-03-11) במסגרתו ניתן פסק הדין בהסכמה.

8.ביום 3.5.2012 התכנסה הוועדה לעררים מכח פסק הדין וחזרה על קביעותיה.

על החלטה זו הוגש, הערעור שבפני.

טענות הצדדים

9.טענתה הכללית של המערערת היא שהוועדה לעררים שוב ובאופן חמור לא מילאה אחר החובות המוטלות עליה והתעלמה ממסמכים רפואיים חשובים רבים אשר היו בסיס עיקרי לחוות הדעת מטעם המערערת. מאחר שאין מדובר בכשל הראשון של הוועדה לעררים נרקם החשש כי הוועדה לא תמלא את התפקיד המוטל עליה כדין ועל כן מתבקש בית הדין להורות על החלפת הרכב.

10.לגופו של עניין מציינת המערערת כי הוועדה סירבה לבדוק אותה בדיון שהתקיים ביום 3.5.2012, סירבה לשמוע את תלונותיה אלא רק את בא כוחה. המערערת תטען כי היה לכל הפחות על הוועדה לשמוע את תלונותיה כמצוות פסק הדין ומשכך נפל פגם משפטי בעבודת הוועדה.

11.באשר למישור האורטופדי: עמ"ש צווארי – פרופ' מירובסקי בדק את המערערת ובחוות דעתו מפרט בצורה סדורה ומבוססת את קביעתו בין היתר בשים לב לשלל המסמכים אשר עמדו בפניו. פרופ' מירובסקי קבע למערערת נכות בשיעור 20% בהתאם לסעיף 37 (5) ב לתקנות – הגבלת תנועות בעמוד שידרה צווארי בצורה בינונית. מנגד, הוועדה קובעת כי היא מצאה ממצאים אחרים לעומת המגבלות שמצא פרופ' מירובסקי אך מאחר שהוועדה כלל לא בדקה את המערערת בדיון שנערך ביום 3.5.2012 נימוקיה מתייחסים לבדיקה שבוצעה למערערת ביום 20.1.2011. עוד מוסיפה המערערת, כי אם הוועדה הייתה בוחנת את כל הניירת הרפואית הייתה מוצאת (בדיוק כפי שפרופ' מירובסקי בדק ומצא) כי גם שלל הרופאים האורטופדיים בקופת החולים מצאו הגבלות וכי הטיפולים שעברה המערערת מעידים על המוגבלות החמורה. כמו כן שלל טיפולי הפיזיוטרפיה שעברה ועדיין עוברת שנים לאחר התאונה מעידים על מגבלה בצוואר ומשכך היה על הוועדה לבדוק היטב את המערערת.

בסיכומו של דבר, הוועדה לא בדקה פיזית את המערערת שוב כדי למלא אחר תפקידה, כאשר הבדיקה שנערכה למערערת ביום 20.1.2011 הייתה חלקית ולא מלאה וממילא בבדיקה מיום 20.1.2011 הוועדה כלל לא התייחסה לחוות דעת מירובסקי והתעלמה ממנה וגם מטעם זה מן הדין היה שהוועדה תבדוק את המערערת.

12.באשר למישור עמ"ש מותני: ניכוי מצב קודם – כאמור, ועדת מדרג ראשון קבעה נכות בשיעור 10% אך ניכתה מצב קודם בשיעור 10%, כך שהנכות הינה בשיעור 0%. הוועדה לעררים נדרשה להתייחס באופן מפורש לעניין חשבון עובר ושב תוך דרישה להבין בגין מה נוכה מצב קודם כנדרש בפסיקה. בפועל הוועדה לעררים מושא ערעור זה כלל לא קיימה את פסק הדין ולא התייחסה לנכות בעמ"ש מותני וזאת למרות שב"כ המערערת ביקש מפורשות התייחסות לנושא ניכוי מצב קודם. הלכה למעשה, המערערת העלתה בפירוש טענותיה בעניין זה לאורך כל הדרך ופסק הדין הורה לוועדה להתייחס לשיעור הנכות בעמ"ש מותני, אך הוועדה לא דנה בזה ולא נערך כלל דיון הולם בטענות המערערת במישור זה.

13.באשר לתחום א.א.ג – עפ"י פסק הדין נדרשה וועדת הערר להתייחס במפורט ובמנומק לחוות דעת ד"ר צילקר אולם מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה לא מילאה אחר המוטל עליה. כאמור, בתחום זה קיימת הסכמה מצד המשיב להחזרת עניינה של המערערת לוועדה.

14.בסיכומו של דבר טוענת המערערת כי הוועדה לא ערכה בירור יסודי בעניינה ולא מילאה אחר הוראות פסק הדין וכי נגרם למערערת עוול. בנסיבות אלה מתבקש להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה בהרכב חדש.