שביט נ' ספרן

פסק דין

מתווך הציע לתובע דירה למכירה השייכת לנתבע ולאחיו. לאחר ביקור בדירה החליט התובע לרוכשה ולצורך כך קיים מו"מ מול הנתבע. הנתבע הודיע לתובע כי קיים קונה פוטנציאלי אחר אשר הציע עבור קניית הדירה סך של 340,000 ₪ מנגד הציע התובע את הסך של 360,000 ₪ (להלן: "הקונה הפוטנציאלי הקודם"). הנתבע ביקש מהתובע להפקיד סכום של 20,000 ₪ אצל בא כוחו, וזאת להוכחת כוונותיו. התובע הפקיד סכום זה בחשבון נאמנות, מתוך ידיעה כי הקונה הפוטנציאלי הקודם יוכל להשוות את ההצעה של התובע, אלא שהנתבע הודיע לתובע כי קיבל הצעה גבוהה יותר מצד ג' אחר בסך של 370,000 ₪ ולא מאותו קונה פוטנציאלי קודם. התובע לא הסכים לשלם סכום זה וחש כי הנתבע משתמש בו כ "מקפצה". בסופו של יום הנתבע מכר את הדירה לצד ג'.

התובע טוען כי הנתבע קיים עמו משא ומתן בחוסר תום לב. עוד טוען התובע כי הוסכם בין הצדדים כי התובע יפקיד בנאמנות בידי בא כוחו, עו"ד שמואל שור, סך של 20,000 ₪ והנתבע ימכור לתובע את הדירה, אלא אם אותו קונה קונקרטי יהיה מוכן להשוות את המחיר ל 360,000 ₪, בסופו של יום הנתבע מכר את הדירה לצד ג' אחר ולא לאותו קונה שהיה בתמונה, וזאת בניגוד למוסכם בין הצדדים, ובכך הנתבע הפר את התחייבותו כלפי התובע. התובע טוען, כי הנתבע השתמש בו כ "מקפצה" להעלאת מחיר הדירה מול רוכשים אחרים.

מנגד, הנתבע טוען, כי במהלך המשא ומתן ובטרם הפקיד התובע את הפקדון הודיע לתובע כי באם הקונה הפוטנציאלי הקודם יציע סכום הנמוך מ - 360,000 ₪ במקרה שכזה הדירה תימכר לתובע, אך במידה והנתבע יקבל הצעה גבוהה יותר מקונה אחר כלשהו, הרי שהדירה תימכר למרבה במחיר.

דיון:

במרכז הראיות עומדת עדותו של התובע. ייאמר מייד כי עדותו של התובע מהימנה עליי במלואה. עדותו של התובע הינה סבירה יותר ומתיישבת עם ההיגיון הכלכלי עסקי. הנתבע מיוזמתו ביקש מהתובע ליתן את השיק המהווה "דמי רצינות". אין כל היגיון כלכלי ו/או עסקי שהתובע ייעתר לבקשה זו, אילולא ניתנה הבטחה מצד הנתבע, לפיה, אם אותו קונה פוטנציאלי קודם לא יציע הצעה ששווה להצעת התובע, אזי הדירה היא לתובע. אמנם, התובע לקח על עצמו סיכון והיה מוכן להפסיד את דמי העמלה של הפקדת הסך של 20,000 ₪ בחשבון נאנמות, ולשלם שכר טרחת עו"ד שיטפל לו בעסקת מכר הדירה, אך הכל מתוך ידיעה כי אותו סיכון הינו מוגבל, וזאת לאור המצג שהנתבע הציגו בפניו, ולפיו, לא הייתה כל אפשרות בפני הנתבע להמשיך ולהציע את הדירה לציבור הרחב, אלא לאותו קונה פוטנציאלי קודם ותו לא. טענתו של הנתבע, לפיה, הפקדון הופקד כתנאי להבעת רצינותו של התובע ומבלי שניתנה לו כל הבטחה שלא להציע את הדירה לכל המרבה במחיר ולאו דווקא לאותו קונה פוטנציאלי קודם, אינה הגיונית, אינה סבירה, ואין כל היגיון בכך שהתובע יסכים להפקיד 20,000 ₪, יפסיד עמלת ההפקדה ויפסיד שכר טרחת עו"ד, אם היה הנתבע מודיע לו שאינו מתחייב כלפיו במאומה וכי הינו מוכר את הדירה לכל המרבה במחיר. אם הנתבע אינו מתחייב כלפיו במאומה, אזי מדוע שהתובע יתחייב כלפי הנתבע?! אלמלא ידע התובע, כי הנתבע לא ינהל משא ומתן עם קונים אחרים, ולא ימכור את הדירה לאחר מלבד אותו קונה פוטנציאלי קודם, התובע לא היה מפקיד את הסך של 20,000 ₪ ולא היה פונה לעורך דין. לא זו אף זו: מנין הזכות לנתבע לבקש "דמי רצינות" מהתובע אלמלא סיכם איתו למכור לו את הדירה אלא אם אותו קונה פוטנציאלי ישווה את ההצעה.

במילים אחרות, הוסכם בין הצדדים כי במידה והקונה הפוטנציאלי לא יסכים להשוות את הצעתו עם הצעת התובע הרי שהדירה מובטחת לתובע עד לכריתת חוזה מכר בין הצדדים, באופן הכובל את הנתבע מלהתקשר בחוזה מכר עם צדדים שלישיים בגין אותה דירה.ו מטרת מסירת השיק נועדה להבטיח לתובע עדיפות בכל מקרה, אלא אם אותו קונה פוטנציאלי קודם ישווה את הצעתו להצעת התובע.

כל פרשנות אחרת מעקרת את מטרת הפקדת הסך של 20,000 ₪, שהרי ממה נפשך? ככל שתתקבל טענת הנתבע כי ההפקדה נועדה להראות רצינות התובע מבלי שהנתבע מתחייב לעדיפות כלשהי כלפי התובע – אזי לשם מה נדרשה ההפקדה?!

לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי בין הצדדים הוסכם כי במידה והקונה הפוטנציאלי הקודם לא ישווה את הצעתו להצעת התובע,הדירה תימכר לתובע והנתבע מנוע מלמכור את הדירה לאחר עד להבשלת החוזה, לאחר שיפנו הצדדים לעורכי דין אשר יערכו עבורם את החוזה.

הבטחה זו הופרה על ידי הנתבע ועל כן, הינו חייב לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו עקב ההפרה.

הנתבע הציע לתובע לרכוש את הדירה במחיר שך 360,000 ₪ אלא אם אותו קונה פוטנציאלי קודם ישווה את ההצעה. משמע, הנתבע היה רשאי לחזור בו מהצעתו, אך ורק באם אותו קונה פוטנציאלי קודם ישווה את הצעתו להצעת התובע. בכל מקרה אחר, הנתבע לא היה רשאי לחזור בו מהצעתו. בנידון דידן, הנתבע נהג בחוסר תום לב כלפי התובע. מחד – הוא הבטיח לעצמו את רצינותו של התובע וחייב אותו בהפקדת סך של 20,000 ₪ בחשבון נאנמות, ומאידך – הוא ראה עצמו משוחרר מכל התחייבות כלפי התובע, חרף הסיכום ביניהם, כי הדירה לתובע אלא אם אותו קונה פוטנציאלי ישווה את ההצעה להצעת התובע.

בעקבות אותה הבטחה ואותה הפקדה, התובע הפסיק את מסע חיפושיו אחרי דירה וכעבור זמן מה נאלץ לרכוש דירה אחרת במחיר גבוה יותר, כשהייתה לו צפייה לרכוש את הדירה נשוא התביעה בסך של 360,000 ₪, צפייה שהתבססה על הבטחת הנתבע.

ע כן, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 3,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב הפרת ההבטחה שניתנה לו על ידי הנתבע, וכן סך של 1,740 ₪ בגין הנזק הממוני שנגרם לו בעקבות אותה הבטחה, היינו: ההוצאות שהוציא התובע עבור פתיחת חשבון הנאמנות לרבות הטיפול המשפטי שהיה כרוך בכך.

בנוסף, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 250 ₪.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ד טבת תשע"א, 21 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: