שביט ואח' נ' שטינלאוף ואח'

החלטה

1) התובעת הגישה תביעה בגין רשלנות מקצועית, הטעיה ומרמה שנעשו לכאורה על ידי הנתבע, עורך דין במקצועו, בטענה כי למרות שהתבקש להגיש תביעה לבית המשפט כנגד חברת הביטוח, בעניין קבלת כספי ביטוח סעודי הנוגעים לאבי התובעת, התרשל ולא עשה כפי שנתבקש, ובכך גרם לה נזק.

2) הנתבע, המבקש, הגיש בקשה לדחייה על הסף שבבסיסה טענת ההתיישנות.

3) המבקש סמך טיעונו על העובדה כי כספי הביטוח שנדרשו על ידי התובעת הם בגין התקופה שבין 15.3.1999 ועד ליום 9.7.2001, היום בו נפטר אבי התובעת ז"ל, ומאידך , הוגשה התביעה בגין נזק זה ביום 21.9.2009 ,היינו עשר וחצי שנים לאחר קרות הנזק.

4) עוד טוען המבקש בבקשתו כי אף אם תטען המשיבה, התובעת, כי הנזק נתגלה לה באיחור, הרי לפי האמור בסעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, המועד המאוחר ביותר בו תוכל להגיש את התביעה הוא עד עשר שנים מיום קרות הנזק, ומועד זה חלף עובר להגשת התביעה כאמור.

5) כמו כן, הביא המבקש לחיזוק טיעונו את הלכת בית המשפט העליון בע"א 1254/99 המאירי נ' הכשרת הישוב (פ"ד נד(1),547 ) לפיה הוראות סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין גוברות על הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות. לפיכך, אף אם התגלה הנזק למשיבה, התובעת, באיחור, הרי אין לה אלא עשר שנים מיום קרות הנזק להגיש את תביעתה, ומשלא עשתה כן, דין תביעתה להידחות על הסף מחמת ההתיישנות.

6) המשיבה, התובעת, סמכה טיעוניה על שניים. האחד, כי המבקש לא סמך טיעוניו על תצהיר,ולפיכך , דין בקשתו להידחות. השני, והוא העיקר , ולגופו של עניין, כי סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין גובר על הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות, ככל שהדבר נוגע לרכיב הנזק בעוולת הרשלנות, אך לא לגבי רכיב המעשה או המחדל המקימים את הרשלנות, ואף לא לעניין הקשר הסיבתי בין המעשה או המחדל לבין הנזק. הואיל ותביעתה של התובעת נוגעת להתנהגותו המעוולת של הנתבע, המבקש, אזי, לטענת התובעת, הוראות ס' 8 לחוק ההתיישנות גוברים. זאת ועוד, המשיבה טוענת כי תקופת ההתיישנות מתחילה בשנת 2009, עת נתגלה לה דבר התרשלותו של המבקש.

7) לאחר שעיינתי בבקשה, ובתגובה לבקשה, על נספחיהם, ובכפוף להסכמה הדיונית עליה הסכימו הצדדים בישיבת יום 15.12.2010, אני קובעת כי דין הבקשה להדחות.

8) בסיסה של העילה בתביעה זו נעוץ במכתב הדחייה של חברת הביטוח, בו נדחתה את תביעתה של התובעת כאן, לקבל את כספי הביטוח. מכתב הדחייה הראשון של חברת הביטוח הוא מיום 10.2.1999, ואין ספק כי הפניה לעורך הדין, כדי שיתבע את חברת הביטוח בבית המשפט, נעשתה לאחר מועד זה.

גם אם תאמר כי פנתה התובעת אל הנתבע בו ביום, הייתה בפני עורך הדין תקופה של 7 שנים להגיש את התביעה, דהיינו מיום 10.2.1999 עד ליום 9.2.2006.

באם תתקבל טענתה של התובעת כי עורך הדין נהג ברשלנות בכך שלא הגיש תביעה בבית המשפט, הרי שרשלנותו נתגבשה במועד האחרון בו יכול היה לעשות כן, היינו ביום 9.2.2006, ולא לפני כן. מכאן , כי המעשה או המחדל אליו מכוונת התובעת בתביעתה נתגבש בתאריך זה.

על כן, מרוץ ההתיישנות של התובעת בתביעתה דנן בטענת הרשלנות תם ביום 8.2.2013.

הואיל ותביעתה של התובעת הוגשה ביום 21.9.2009 , הרי שטרם חלף המועד האחרון להגשת התביעה דנן, ולא חלה התיישנות.

9) אשר על כן, לאור הנימוקים לעיל, הבקשה נדחית בזה.

10) בנסיבות בעניין, כל צד יישא בהוצאותיו.

11) המזכירות תזמן את הצדדים לקדם משפט ליום 29.6.2011 בשעה 08:30.

12) המזכירות תשלח עותק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ג טבת תשע"א, 20 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: