שביט ואח' נ' עיריית תל-אביב ואח'

החלטה

בקשה למתן תשובות לשאלון, היא הבקשה שלפני.

מדובר בתביעה למתן סעד הצהרתי בענין "פעולותיה הרשלניות של הנתבעת אשר הוציאה טופס 4 לבנין ...על אף קיומם של ליקויים שונים...ועל שנבנה בניגוד להיתר הבניה שהוצא על ידה..." (סעיף א.1 לכתב התביעה המתוקן).

זמן ארוך ממתינים המבקשים לתשובות לשאלות ששלחו לנתבעת, ואלה נותרו ללא מענה.

אמנם, לאחר שנשלח השאלון, תיקנו התובעים את כתב התביעה בהתאם להחלטת כבוד הרשם זמיר (כתוארו באותה עת) אלא שלטענת המבקשים התיקון אינו משפיע על היקף השאלות והתשובות נותרו רלוונטיות למחלוקת.

לא כך סבורה המשיבה שמסכימה להשיב לשאלון ובלבד שיצומצם היקפו.

לאחר שעיינתי בבקשה, בשאלון, בתגובה ובתשובה כן עיינתי בשאלון, ובשל הזמן הארוך שממתינים המבקשים לתשובות סברתי כי ראוי להתייחס לשאלות באורח פרטני ולא לפטור את המבקשים בהחלטה כללית על מתן תשובות לשאלות שלטעם המשיבה הן רלוונטיות, וככל שעדיין יוותרו שאלות הדורשות מענה – יפנו המבקשים בבקשה נוספת.

יאמר כבר כי נקודת המוצא היא החלטת כבוד הרשם זמיר כי "התביעה הנוכחית ניצבת בפני עצמה ...וזאת על פי נוסח הסעדים, ובהתחשב בכך שמטבע הדברים קשה להעריך כבר בשלב זה את עלות התיקונים" (עמ' 7 לבש"א 7106/08) משזו ההחלטה - כי התביעה לסעד הצהרתי יכולה לעמוד בסוגיות אלה בפני עצמה, ומשלא שונתה החלטה זו, הגישו המבקשים כתב תביעה מתוקן והסעד ההצהרתי נותר כשהיה וכך הטענה כי הנתבעת התרשלה בכך שהוציאה לבנין טופס 4 ותעודת גמר חרף החריגות המהותיות מהיתר הבניה, כי האישורים שהונפקו על ידי המחלקות של הנתבעת לא שיקפו מצב עובדתי וניתצנו שלא כדין וכי "על הנתבעת לפעול לתיקון כל הליקויים שנפלו ברכוש המשותף בבנין" (סעיף 22 לכתב התביעה המתוקן).

על בסיס האמור נדרשתי לשאלון, או יותר נכון יהיה להגדיר זאת כשאלונים המופנים למספר גורמים/ עובדים בנתבעת.

תחילה יש לומר כי הנתבעת רשאית להשיב על שאלון שמופנה אליה באמצעות מי שהיא סבורה שבידיו המענה לשאלון שהופנה אליה, הדבר מסור לשיקול דעתה הבלעדי, ולמבקשים אין זכות לקבוע מי הוא המשיב המוסמך מטעם הצד שכנגד; ממילא לא אוכל לחייב את נושאי המשרה/ העובדים, אליהם מפנים המבקשים את שאלותיהם, להשיב לשאלונים, וכבר משום כך לא אוכל להעתר לבקשה כלשונה.

לא רק זאת אלא ששורה ארוכה של שאלות שהופנו כלל אינן ראויות להיות בגדר שאלות במסגרת שאלון ואין הן ממלאות אחר המטרה שלשמה נועד ההליך המקדמי של 'שאלון', הליך שאין יעודו לאפשר לבעל דין לבצע 'מסע דיג' ((fishing expedition ולתור אחר אינפורמציה כללית דוגמת שאלות כמו "מה ידוע לך על חקירות המשטרה, מפלג הונאה..."; "האם ידועים לך החלטות המפלג שהועברו לפרקליטות..."; "האם ידועים לך פרטי חקירתו של אדריכל דני מורן במפלג ההונאה..."; "האם ידוע לך שגב'... סירבה לאשר למר... כי ניהלה התכתבות..." ועוד שאלות רבות מסוג זה, שאין ספק כי אין הן מתאימות להכלל במסגרת שאלון; ככל שהמבקשים ירצו לשאול ספציפית מי מהעובדים אצל הנתבעת ולברר נקודות עובדתיות כאלה ואחרות יהיה עליהם לזמנם למתן עדות ולשאול אותם את השאלות (אינני מתייחסת לשאלות כמו כבילות ורלוונטיות אליהם יתייחס המותב שישמע את העדים ככל שיוזמנו).

מאחר שממילא ברור כי לא אתיר את המבוקש והגם שניסיתי ל'דלות' מתוך השאלות הרבות כאלה שראוי כי יֵעָנוּ הרי לאחר שעברתי על הרבה מן השאלות ומאחר שממילא על המבקשים לערוך שאלון אחד אחר המופנה לנתבעת, ככל שירצו לעשות כך, אני מורה למבקשים לשלוח שאלון אחד חדש ורלוונטי לשלב המקדמי של 'שאלונים' ובהתאם לתקנות סדר הדין, בהתאם לאמור לעיל ולאמור בפסיקה בנושא זה וזאת תוך 30 יום.

אשר לבש"א 13569/09 בה נתבקש ביטול פסק הדין המותנה שניתן נגד הצד השלישי – ראיתי להעתר לבקשה ואני מבטלת את פסק הדין.

הבקשה מבוססת על פגם בהמצאה כדין, ועל העדר עילה.

התביעה המקורית הוגשה על ידי אחד מדיירי הבנין (הוא המבקש בכותרת החלטה זו) נגד העיריה בעילות של רשלנות בענין הנפקת טופס גמר לבנין בניגוד להיתרי הבניה, וזו ראתה לשלוח הודעת צד ג' נגד ועד הבית.

אציין כבר כי לכאורה האינטרס של המבקש ושל הצד השלישי, זהים, כך גם עולה מהעובדה שב"כ המבקש הם גם ב"כ הצד השלישי.

לגופו של ענין אני סבורה כי יש להעתר לבקשה, מצאתי כי השיקולים המנחים את בתי המשפט בבואם להעתר לבקשה לביטול פסק דין מטים את הכף במקרה זה לטובת המבקש, ראשית פסק הדין בשלב זה הוא פסק דין מותנה, לכך נוסף השיקול כי לטעמי סיכויי הצד השלישי להתגונן מפני תביעת הנתבעת אינם מבוטלים, לאור הסעד המבוקש בתביעה העקרית, ולכך אוסיף את העובדה שממילא הצד השלישי הוא צד נדרש לסוגיות שבמחלוקת, וראוי גם צודק לאפשר לו להשתתף בדיון כבעל דין ולא כמי שניתן נגדו פסק דין מותנה, בעיקר כשניתן לחייב אותו בהוצאות בגין הנזק והטרחה המיותרים שנגרמו לנתבעת.

לאור האמור אני מבטלת את פסק הדין נגד הצד השלישי ומחייבת את צד ג' בהוצאות הנתבעת בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין ללא קשר לתוצאות ההליכים.

ת.פ. למעקב לצורך החלטה להגשת ראיות – 1.6.10

ניתנה היום, י"ד אייר תש"ע, 28 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.