שביט ואח' נ' מימן

החלטה

המחלוקת שבפני, עניינה היקפו של צו איסור פרסום על התראת פשיטת רגל וצרופותיה. תחילה ניתן צו איסור פרסום, לבקשתו של הנושה ובהתאם להסכם סודיות שסוכם והוסכם בין הצדדים להתדיינות בפני בורר, וזאת כאשר פסק-הבורר הוא-הוא העילה הנטענת לנקיטת הליכי פשיטת הרגל. כמו כן, נוכח מיהות הצדדים וטיב העסקים ביניהם, עלה חשש כי חשיפת חלק ממסמכי הבוררות עשויה לגעת בעניינים רגישים הקשורים לבטחון המדינה ועניינים "רגישים" הנוגעים למדינות אשר הקשר בינן לבין אנשי עסקים ישראלים אינו בגדר מובן מאליו.
צו איסור הפרסום החלקי שניתן, זכה להתנגדותן הן של החייב והן של עיתון ידיעות אחרונות, כל אחד מהם מטעמיו הוא.

החייב קבל על העובדה, כי צו איסור הפרסום יוצר תמונה מעוותת של המחלוקת, ומסב נזק קשה לתדמיתו העסקית וליכולתו לנהל עסקים;

העיתון עתר מכוחה של זכות הציבור לדעת, כמו גם מכוחה של פסיקת בית המשפט העליון, המקנה לעיתון מעמד עצמאי במקום בו מוטל איסור פרסום, ומבצרת את מעמדו של חופש הביטוי כזכות חוקתית על-חוקית, אשר לא פעם גוברת על אינטרסים אחרים, ונדרשת וודאות ברמה גבוהה לפגיעה בבטחון המדינה או באינטרס מוגן אחר בכדי לגבור עליו.

ביני לביני, הגיעו הנושה והחייב להסכמה אודות תשלום יתרת החוב, ואי לכך נמחקה התראת פשיטת הרגל. עם זאת, אין באמור לעיל כדי ליתר את בקשתו של ידיעות אחרונות; זאת, הן נוכח מעמדו העצמאי בכל הנוגע לאיסור הפרסום, הן נוכח העובדה כי לא משך את הבקשה, והן ובעיקר נוכח העובדה כי בהעדר החלטה בשאלת איסור הפרסום, הרי שעם מחיקת ההתראה היה זה נותר על כנו בלא הגבלת זמן.
טרם אגש להכרעה לגופם של דברים, מן הראוי להעיר הערות מספר, תחילה, אודות התנהלותה התמוהה, אם לא למעלה מכך, של המדינה בתיק. התנהלות, אשר עיכבה את הכרעתי במשך למעלה משבועיים, חרף הדחיפות והצורך בהכרעה מהירה הכרוך בבקשות מסוג זה.
נוכח החשש שעלה, כי המחלוקת נשוא התראת פשיטת הרגל נוגעת בעניינים רגישים הקשורים בבטחון המדינה או יחסי חוץ שלה, הרי כבר ביום 5.3.13 ניתנה על-ידי החלטה, אשר בין היתר מעבירה את בקשת ידיעות אחרונות לתגובתה הדחופה של הפרקליטות.
אלא, שחרף החלטתי, נפתחה בכך מסכת שיהוי ובקשות הארכת מועד חוזרות ונשנות של המדינה.

ביום 11.3.13, לאחר שכבר עבר זה מכבר המועד שנקצב למדינה, בעקבות פניית מזכירתי לפרקליטות, הודיעה הפרקליטות כי "טרם קיבלה את הבקשה"; לאחר שמזכירות בית המשפט הדפיסה עבורם ביום 11.3.13, לבקשתם, את ההחלטה, התקבלה למחרת היום בקשה להארכת מועד. לאחר שניתנה הארכה, הרי שפעם נוספת לא הוגשה התגובה במועד, ושוב טילפנה מזכירתי לפרקליטות לבדוק מדוע לא הוגשה התגובה, ובסופו של דבר התבקשה הארכה נוספת ארוכה בנסיבות העניין, בנימוק כי הפרקליטות אינה מצליחה לאתר או להדבר עם הגורמים הרלוונטיים במשרד הבטחון.
משנעתרתי ליתן הארכה נוספת קצרה, ולא את מלוא ההארכה שביקשה המדינה, הרי שרק ביום 17.3.13, כמעט שבועיים לאחר שהבקשה הועברה לתגובת המדינה, לראשונה, טרחה זו להשיב באורח לקוני, כדלקמן:

"בשים לב לסד הזמנים הנוקשה שהוצב בפניה, מבקשת המדינה ליתן הודעה לפיה אין בדעתה לנקוט עמדה בסוגיית הסרת צו איסור הפרסום.

אין באמור לעיל בכדי להמעיט מזכותה של המדינה להפעיל כל סמכות על פי כל דין בכל עניין הקשור לעניין דלעיל".

המדינה לא טרחה ליתן הסבר כלשו מדוע השתהתה בין 11.3.13 שאז כבר נודע לה לבטח על הבקשה לבין 13.3.13 שאז רק הגיע עציג מטעמה לצלם את יתר הבקשות בתיק.

אין לי אלא להצר על כך, כי לקח למדינה כמעט שבועיים תמימים (!)כדי להחליט שאינה מתכוונת להביע עמדה. זאת, לאחר בקשות ארכה חוזרות ונשנות, והנמקות תמוהות כי "לא ניתן לדבר" עם פקידים כאלו ואחרים במשרדים הנוגעים בדבר (!) במלוא הכבוד הראוי, ספק אם מדובר בהתנהלות ראויה, בוודאי בסוג זה של בקשות, אשר מטיבן וטבען נודעת להן דחיפות.

זאת ועוד; ספק אם ירדתי לדעתה של המדינה בכל הנוגע לסיפא לתגובתה, וכלפי מי מופנה אותו "איום מרומז", הנראה כגרסה מנהלית למשפט השגור בכתבים משפטיים בדבר אי מיצוי ואי ויתור על זכויות. אלא שכך או אחרת, הרי ככל שבענייני בטחון המדינה או יחסי החוץ שלה מדובר, הרי בוודאי שאין בית המשפט יכול לסייע למדינה יותר משזו יכולה או רוצה לסייע לעניינה שלה;

אין לי אלא לתמוהה האם מדובר בתשובה שמרמזת על מורת רוחה של המדינה כלפי בית המשפט, מכך שלא העניק לה את מלוא האורכות שביקשה (?!).

כך או אחרת, אם סבורה זו כי הנזק הצפוי מהסרת הצו, פחות מהטרחה שבאילוץ פקיד כזה או אחר "להדבר" מהר מכפי שעולה הרצון בפניו, הרי שאין למדינה להלין אלא על עצמה; וספק אם די במשפט עמום של אי-ויתור עתידי על הפעלת סמכויות בכדי לשנות עניין זה.

נוכח האמור לעיל, הרי שבאין בפני אלא את מה שמונח בתיק, כולל ובעיקר בקשתם המפורטת והמנומקת המבקשים, המגובה באסמכתאות ובנספחים רלוונטיים אודות ידיעות בנושאים הקרובים מאד לעניין פשיטת הרגל דלעיל. זאת, כאשר כפי שהערתי קודם לכן, הרי אף המשיב לבקשה, מר מימן, התנגד בחריפות לצו איסור הפרסום, וטען כי הוא מסב לו נזקים קשים.