שביט אריה נ' מדינת ישראל

1.ביום 09/11/09 נתפס המערער בהיותו נהג חדש, בשלושת החודשים הראשונים לאחר קבלת רישיון הנהיגה, כשהוא נוהג ללא מלווה, כהגדרתו בפקודת התעבורה, וזאת בניגוד לסעיף 12 א1(ב) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה").

2.בית המשפט קמא דן את המערער בהיעדרו, לתשלום קנס בסך 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו, 3 חודשי פסילה על תנאי למשך שנתיים וכן פסילה בפועל למשך 3 חודשים.

3.בקשתו של המערער לבטל את פסק הדין נדחתה על ידי בית המשפט קמא ומכאן הערעור שבפני.

4.על פי סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982, רשאי בית המשפט לבטל פסק דין שניתן בהעדר הנאשם, אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת להעדרו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

5.בית המשפט קמא קבע, כי המערער לא הצביע על סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, כך גם אין בפיו טענה שיש בה כדי להביא לזיכויו והעונש שנגזר עליו הוא סביר, ולפיכך אין עילה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו.

6.דומה כי אין חולק, שהמערער זומן כדין לדיון שהתקיים בהעדרו, שכן התאריך נמסר לו יחד עם הדו"ח שנרשם ביום ביצוע העבירה. המערער טוען כי לא התייצב לדיון עקב שכחה, לאחר שהזימון אבד לו, או בלבול. בית המשפט קמא התייחס לטענה זו, תוך כשהוא מציין, ובצדק, כי שכחה איננה עילה לביטול פסק דין.

ראה בעניין זה, את הדברים שנאמרו ברע"פ 418/85 פרץ רוקינשטיין נ. מדינת ישראל, פ"ד לט(3), 279 ורע"פ 5146/09 שרעבי נ. מדינת ישראל, שם חזר בית המשפט העליון וקבע:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם זכות זו אינה מוחלטת ואין לאפשר ניצולה לרעה. היעדר התייצבות של אדם מדיון אליו זומן כדין עלולה להוביל לתוצאה כי יורשע בדין ודינו ייגזר, כשם שארע בענייננו. משכך היה, הנטל הוא על המבקש לבטל את פסק הדין להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין כשם שמורה סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. בנסיבות העניין אין בטענת המבקש כי התבלבל במועד הדיון כדי להוות טעם המצדיק את אי ההתייצבות..."

7.הטעם הנוסף והמשמעותי יותר בגינו ייעתר בית המשפט לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם, הוא החשש, כי אי קיום הדיון במעמדו, עלול לגרום לעיוות דין. במקרה זה, טוען המערער, כי לא ידע כלל שהמלווה, שהוא אדם מבוגר, אותו ראה לא פעם נוהג, איננו בעל רישיון נהיגה תקף.

8.המלווה, מר גוטליב, הגיש לבית המשפט קמא תצהיר, לפיו נודע לו בחודש אוגוסט 2009, בעקבות בדיקת רישיונותיו על ידי שוטר, כי רישיונו נפסל; הוא פנה למשרד הרישוי והוסבר לו כי רישיונו הותלה על פי הוראת משרד הבריאות, לאחר שלא הופיע לבדיקות רפואיות, למרות שהוא עצמו כלל לא ידע על זימון זה.

9.לטענת המלווה, המדובר בפסילה שרירותית, היות ולא קיבל לידיו מעולם זימון מאת משרד הבריאות, ובכל מקרה קיבל את רישיונו חזרה בחודש נובמבר 2010, לאחר שהוברר כי ההליך לא היה יאות. המלווה טען בתצהירו, כי לא יידע את המערער על הפסילה, למרות שהוא עצמו לא נהג כל עוד לא בוטלה, מכיוון שלא היה מודע לחשיבות העניין.

10.המערער צירף אישור ממשרד הבריאות, לפיו הומלץ על התליית רישיונו של המלווה בפני משרד הרישוי, ובהמלצת המכון למשרד הרישוי מיום 04/11/10, בוטלה ההתלייה.

11.המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור, בטענה כי המלווה לא היה בעל רישיון נהיגה תקף ביום ביצוע העבירה ולכן לא היה כשיר לשמש מלווה כדין. לטענת המשיבה, חובתו של הנהג לבדוק ולוודא, כי מתקיימים התנאים לנהיגה תקינה וחוקית, לא רק מבחינה טכנית, אלא גם מבחינת קיומו של רישיון תקף ונוכחות מלווה, העומד בתנאים הקבועים בחוק, על מנת לשמש כמלווה לנהג חדש.

12.עוד נטען, כי מאחר והמערער לא טען וממילא לא הוכיח, כי עשה מעשה כלשהו על מנת לברר האם מר גוטליב ממלא אחר התנאים הדרושים בחוק, על מנת לשמש מלווה ושעה שמדובר בעבירה של אחריות קפידה, הרי אין בטענתו הגנה מפני הרשעתו בגין העבירה שיוחסה לו.

13.המשיבה מסתמכת על תעודת עובד ציבור מאת משרד הרישוי, ממנה ניתן ללמוד, כי רישיון הנהיגה של המלווה נשלל בסמוך למועדים שבהם הומלץ על התליית רישיונו על ידי משרד הבריאות, ולא היה לו רישיון תקף בעת ביצוע העבירה.

14.הגדרתו של מלווה, בהתאם לסעיף 12א1(א) לפקודה, הינה - "... מי שמלאו לו 24 שנים או מי שבידו רישיון להוראת נהיגה לפי סעיף 16, אף אם טרם מלאו לו 24 שנים, אשר בידו רישיון נהיגה בר-תוקף לאותו סוג רכב חמש שנים לפחות, וכן מי שמלאו לו שלושים שנים אשר בידו רישיון נהיגה כאמור שלוש שנים לפחות....".

15.מהאמור בסעיף עולה, כי על "מלווה" נהג חדש להיות בעל רישיון נהיגה בר-תוקף בעת הליווי.

16.בע"פ (ת"א) 72052/05 קספה יבגני - גדי נ. מדינת ישראל דנה כב' השופטת שבח בשאלת כשירותו של נהג שרישיונו נשלל לשמש כמלווה לנהג חדש, בקובעה:

"החוק דורש כי נהג המלווה נהג חדש יאחז בידיו רישיון נהיגה בר תוקף, להבדיל מנהג שבעברו החזיק ברשיון הנהיגה, וההגיון לכך ברור. המחוקק יוצא מתוך הנחה שהמלווה, שאמור להדריך את הנהג החדש בצעדיו הראשונים, יהיה מורשה לנהיגה וידע כיצד להורות לנהג המתלמד את דרכו על פי החוק ועל פי כללי הזהירות. המחוקק אף מניח כי נהג שרשיונו נשלל ממנו מסיבה כלשהי לא מקפיד בדרישות החוק ומשום כך אינו כשיר לשמש כמלווה".