שבח נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' הרכב השופטים: ד' ברלינר – שופטת בכירה; מ' דיסקין; ו-ג' נויטל), בעפ"ג 28139-01-17, מיום 22.3.2017. בגדרו של פסק הדין, התקבל ערעורה של המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' עוזיאל – סג"נ), בת"פ 20117-06-15, מיום 30.11.2016.

           ביום 9.4.2017, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל אשר הושת על המבקש, עד להחלטה אחרת.

רקע והליכים קודמים

2. המבקש הורשע, על יסוד הודאתו, בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש נגדו, אשר ייחס לו ביצוע עבירה של תקיפת זקן הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 368ו(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי המבקש הוא חברו של אדם, בשם רחמים כהן (להלן: רחמים), אשר לו סכסוך קודם עם ע.נ. (להלן:המתלונן). ביום 18.3.2014, טייל המתלונן, יליד 1946, עם כלבו, בשדרות המעפילים בתל אביב, שעה שהמבקש שהה במקום. בנסיבות אלו, על פי הנטען, קרא המבקש למתלונן להתקרב לעברו, וכשהמתלונן עשה כן, תקף המבקש את המתלונן והיכה בפניו בידו המאוגרפת, ואמר לו "תן כבוד לרחמים". כאשר ניסה המתלונן לעצור בעדו של המבקש, כך נטען, נשך המבקש את זרת ידו של המתלונן ובעט בו בברך ימין, עד שהמתלונן נפל ארצה. כתוצאה מתקיפה זו, נגרמו למתלונן חבלה בקרסולו הימני, חבלה בסמוך לעינו השמאלית, ושפשוף באצבע ידו הימנית, והוא נזקק לטיפול רפואי ב"מרכז רפואי תל אביב על שם סוראסקי".

3. ביום 30.11.2016, ניתן גזר דינו של בית משפט השלום, בעניינו של המבקש. בפתח גזר הדין, עמד בית משפט השלום על האמור בתסקיר שירות המבחן, אשר הוגש בעניינו של המבקש. בתסקיר נאמר, כי המבקש הינו כבן 56, נשוי, ואב לשניים מנישואים קודמים. עוד נמסר בתסקיר, כי בעברו, סבל המבקש מהתמכרות לאלכוהול, ובנובמבר 2015, לאחר ששוחרר ממאסר קודם, פנה אל היחידה לטיפול בנפגעי אלכוהול לצורך קבלת טיפול, אך לבסוף הפסיק את הטיפול לאחר 3 חודשים בלבד, בטענה כי אינו זקוק לו עוד. בהתייחס לעבירה הנוכחית, ציין שירות המבחן, כי המבקש לקח אחריות, ביטא אמפטיה כלפי הקורבן, והוסיף כי ניסה לפצותו במסגרת "סולחה". בסיכום, ציין שירות המבחן כי לא נוצר פתח להתערבות טיפולית בעניינו של המבקש, והמליץ כי יושת על המבקש עונש מאסר, אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות.

           לצורך קביעת מתחם הענישה, עמד בית משפט השלום על "הערך החברתי שעניינו הגנה על שלמות גופו וביטחונו של הזולת", אשר נפגע ממעשיו של המבקש, בציינו כי מידת הפגיעה בערך זה היא משמעותית יותר, שעה שמדובר בקורבן עבירה שהוא בגדר "זקן", על פי חוק. בהתייחס לנסיבות ביצוע העבירה, הזכיר בית משפט השלום כי עסקינן בתקיפה אשר גרמה לכך שהמתלונן נזקק בעקבותיה לטיפול רפואי. לאור אלו, קבע בית משפט השלום, כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר קצר, לריצוי בדרך של עבודות שירות, עד 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל.

           בבואו לקבוע את עונשו של המבקש בגדרי מתחם הענישה, עמד בית משפט השלום על נסיבותיו האישיות של המבקש, ובהן: נטילת האחריות מצידו; "הניסיון המסוים"לגמילה מאלכוהול, שערך המבקש; והעובדה כי טרם שהוגש כתב האישום נגד המבקש בתיק דנן, הושת עליו עונש מאסר במסגרת הליך נפרד, לאחר שהמבקש ביקש לצרף תיקים, וזאת הגם שהעבירה בתיק דנן בוצעה למעלה משנה קודם למועד צירוף התיקים. בית משפט השלום ציין, בהקשר זה, כי רק בשל נתון אחרון זה, הוא החליט לאמץ את המלצת שירות המבחן ולגזור על המבקש עונש מאסר בדרך של עבודות שירות, "אחרת היה מקום לענישה משמעותית יותר". 

           לאור האמור, הטיל בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר, לריצוי בדרך של עבודות שירות; 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, לבל יעבור המבקש את העבירה בה הורשע או כל עבירת אלימות אחרת; קנס בסך 1,000 ₪, או 15 ימי מאסר תמורתו; פיצוי למתלונן, בשיעור של 5,000 ₪.

4. בפסק דינו, מיום 22.3.2017, קיבל בית המשפט המחוזי ערעור שהגישה המשיבה על גזר הדין, לאחר שזו מיאנה להשלים עם קולת העונש, אשר הושת על המבקש בבית משפט השלום. תחילה, ציין בית המשפט המחוזי, כי המחוקק ייחד עבירה ספציפית לתקיפתו של זקן, ואף נקבע לו עונש מינימום, דבר שבית משפט השלום לא התייחס אליו. בהמשך, עמד בית המשפט המחוזי על חומרתו של האירוע בו עסקינן, היינו תקיפה של המתלונן אשר טייל עם כלבו ברחוב, מבלי שהייתה לו כל תרומה לאירוע ועל לא עוול בכפו. עוד הזכיר בית המשפט המחוזי, כי למבקש הרשעות קודמות בעבירות רבות, בהן עבירות אלימות ואיומים, הדומות באופיין לעבירה הנוכחית בה הורשע המבקש. עוד צויין, כי עבירה זו בוצעה בשעה ששני כתבי אישום אשר הוגשו נגד המבקש, היו תלויים ועומדים נגדו. לא זו בלבד, אלא שמאז המקרה הנוכחי, כך הטעים בית המשפט המחוזי, ביצע המבקש עוד "שתי עבירות, במרץ 2015 ובאפריל 2015", נתון המלמד כי אין מדובר במעידה חד פעמית. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין, כי ההמלצה בסופו של תסקיר שירות המבחן אינה עולה בקנה אחד עם האמור בגוף התסקיר. לשיטתו של בית המשפט המחוזי, מדובר ב"תסקיר שלילי לאורך כל הדרך", אשר במסגרתו העריך שירות המבחן כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות אלימה מצידו של המבקש, שרמת חומרתה עלולה להיות גבוהה. בנוסף, נדרש בית המשפט המחוזי לנימוק המרכזי לקולה, אשר הופיע בגזר דינו של בית משפט השלום, והוא העובדה שכתב האישום הוגש לאחר שנעשה צירוף תיקים על ידי המבקש. בית המשפט המחוזי הבהיר, בהקשר זה, כי המבקש היה ער לכך שתלוי ועומד נגדו תיק נוסף, ו"הוא 'הימר' בנושא זה, ולא ניתן לזקוף זאת לזכותו". לאור האמור במכלול, השית בית המשפט המחוזי על המבקש עונש של 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בציינו כי אף בעונש זה גלומה ההנחה כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין עם הנאשם, משמתקבל ערעור תביעה. עוד נקבע, כי יתר רכיבי הענישה יישארו בעינם.