שבח נ' מלון המלך דוד ירושלים ואח'

פסק דין

מבוא:

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, מר שבח שמואל, כתוצאה מנפילה על רצפת שביל במתחם מלון המלך דוד בירושלים ביום 6.5.09, עת צעד על השביל המוביל לחניית המלון, והחליק, לטענתו, כתוצאה מרטיבות מי ממטרות על רצפת השביל.

התובע יליד שנת 1936 היה כבן 74 ביום התאונה, ובן 77 שנים כיום.

כתוצאה מהתאונה נחבל התובע בכתפו הימנית. הוא הובהל לחדר המיון בבית החולים הדסה הר הצופים בירושלים שם אובחן כי הינו סובל משבר עם תזוזה בכתף. יד ימינו הושמה במתלה, והוא שוחרר לביתו. זמן קצר לאחר מכן לאחר שהתובע המשיך לטענתו לחוש כאבים אבחן רופא נוסף אליו פנה כי הוא סובל גם משבר ארבעה חלקים מרוסק בכתף ימין. לתובע ניתן טיפול שמרני, והוא שהה בחופשת מחלה ממושכת כארבעה חודשים.

הנתבעת 2, מגדל חברה לביטוח בע"מ, ביטחה את הנתבע 1, אשר הינו הבעלים ו/או המחזיק ו/או בעל השליטה ו/או האחראי למקרקעין אשר בשטחם ארעה התאונה.

המחלוקת נסובה הן לעניין עצם האירוע ונסיבותיו, הן לעניין האחריות והן לעניין גובה הנזק.

תמצית טענות הצדדים

טענות התובע

לטענת התובע, על הנתבע 1 כבעלים וכמפעיל של המלון קמה חובת זהירות מושגית וקונקרטית למנוע סיכונים בלתי סבירים אשר עלולים לפגוע באורחים ובבאי המקום. לטענתו, התאונה ארעה בשל רשלנות ו/או חוסר זהירות של הנתבע 1 ו/או עובדיו ו/או שלוחיו אשר הנתבע 1 אחראי למעשיהם או מחדליהם באופן ישיר ו/או שילוחי. לטענתו, הוכח קיומו של מפגע ברצפת השביל בדמות רטיבות כתוצאה מממטרות אשר פעלו בשל תקלה מוקדם מהרגיל, ומדובר בסיכון בלתי טבעי בגינו היה על הנתבע לנקוט אמצעי זהירות אשר לא ננקטו; הנתבע לא הבחין במפגע הרטיבות במועד סביר, לא הזהיר והציב שלט על מנת למנוע מעבר, לא הסיר את המפגע במהירות, לא דאג מלכתחילה כי מי ההשקיה לא יגיעו לשביל המעבר, לא דאג לריצוף בטיחותי בשביל המעבר, לא דאג למעקה לאורך השביל הנ"ל, ואף לא דאג לתאורה מספקת לאורך השביל בשעות הערב החשוכות.

עוד מוסיף התובע כי במקרה דנן בהתאם להוראות ס' 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) יש להחיל על התובענה את הכלל "הדבר מדבר בעדו" שכן לא היתה לה הידיעה או לא היתה לה היכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו לתאונה, התאונה נגרמה ע"י נכס שלנתבעת היתה שליטה מלאה עליו, ואירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה כי הנתבעים לא נקטו באמצעי זהירות סבירים בנסיבות העניין.

טענות הנתבעים

הנתבעים מנגד הכחישו את אחריותם לתאונה, וטענו בראש ובראשונה כי התובע כלל לא הוכיח טענתו בדבר קיומו של מפגע על רצפת השביל. הנתבעים הוסיפו כי לתובע עבר רפואי עשיר לרבות של נפילות והתעלפויות, ומטבע הדברים סביר להניח כי מעד בעטייו של מצבו הרפואי, ולא עקב מפגע ממטרות.

במקביל טענו הנתבעים כי הנתבע 1 לא נהג ברשלנות, וכי אין עילה להיפוך נטל הראייה. הנתבעים אף מדגישים כי בכל מקרה שטחי שבילים אינם אמורים להיות שטח סטרילי, ונפילה כזו הינה בגדר סיכון החיים הרגילים. הם אף מפנים לפסיקה לאורה נפילה והחלקה הן בגדר סיכונים סבירים שאינם מקימים אחריות בנזיקין.

לחילופין לעניין האחריות, טוענים הנתבעים לאשם תורם מכריע ו/או מלא של התובע. התובע, לטענתם, לאור מצבו הרפואי הכולל סחרחורות, סוכרת וחולשה ברגליים היה צריך לנקוט במשנה זהירות בהולכו על השביל במיוחד במצב בו שם לב כי השביל רטוב. הם מוסיפים כי יתכן אף כי התובע היה עייף ותשוש לאחר יומו בכנס, ובשילוב עם מצבו הרפואי הכולל סוכרת וחלשה לא שת ליבו לדרך.

לבסוף הכחישו הנתבעים אף את הקשר הקשר הסיבתי בין רוב נזקי התובע לתאונה, כמו גם תוכן חוות הדעת שצורפה על ידו.

דיון והכרעה

נסיבות התאונה

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית בו צייין כי במועד האירוע סיים התובע השתלמות מקצועית בת שלושה ימים אשר נערכה במלון המלך דוד בה השתתף כאורח כבוד. לדבריו, בסיום ההשתלמות עת צעד בשביל המעבר לחנייה החליק ומעד עקב רטיבות שהיתה על השביל תוך שהוא נחבל בכתף ימין. לטענתו השביל היה רטוב ממי ממטרות שפעלו במקום, ואף היה חסר מעקה אחיזה אשר היה בו כדי למנוע את נפילתו לאחר איבוד שיווי המשקל.

דומה שאין מחלוקת כי התובע נפל בליל האירוע ונחבל בידו כמתואר, והמחלוקת בין הצדדים הינה האם נפל עקב מפגע רטיבות או מפגע כלשהו אחר שהינו באחריות הנתבעים.