שאשא נ' לויאני ואח'

פסק דין

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1. התובע הוא מתווך מקרקעין, אשר הגיש תביעה כנגד מוכרי דירת מגורים, לתשלום דמי תיווך בגין העסקה. לטענת התובע, חתמו הנתבעים על התחייבות לדמי תיווך ביום 03.11.11, בנוגע למכירת דירתם בראשון לציון.

ביום 12.05.13, הגיעו הנתבעים למשרדי התובע, שם נוהל משא ומתן מול בני הזוג כהן, ובסיומה של פגישה ארוכה החליטו הצדדים להתקשר בעסקה למכירת הדירה בסכום של 1,465,000 ₪ ו-5 ימים לאחר מכן נחתם הסכם המכר.

2.לטענת התובע, הנתבעים סרבו לשלם את דמי התיווך, בניגוד להתחייבותם ועל כן הוגשה התביעה.

3.הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי מאז שנחתמה ההתחייבות לתשלום דמי תיווך לא היה כל קשר עם התובע במשך כשנה וחצי ובמהלך תקופה זו פרסמו את דירתם למכירה במקומות נוספים, לכן סבורים הנתבעים שהקשר עם התובע הופסק ובוטל ואין כל תוקף לחתימתו של הנתבע 1 בשנת 2011.

הנתבעים טענו עוד, כי ביום 20.03.13 חתמו על הסכמה למסירת דירתם באופן בלעדי למתווך אחר, הסכמה שמעידה על ניתוק הקשר עם התובע.

הנתבעים המשיכו וטענו כי בתחילת מאי 2013 פגש הנתבע 1 באופן אקראי את סוכן הנדל"ן אשר הציע לסייע במכירת הדירה בלא שהנתבעים יחויבו בדמי תיווך. הנתבעים הסכימו להצעה זו וכנגד ה"חסכון" בדמי התיווך הפחיתו ממחיר הדירה וכך הצליחו להגיע להסכמה עם הקונים על המכירה. הנתבעים מאשרים כי פגשו בקונים במשרדי התובע אך לטענתם באותה פגישה הוסכם ביניהם כי התובע מוותר על קבלת דמי תיווך מהם.

4.במעמד הדיון העידו התובע, הנתבע 1 וסוכן הנדל"ן מר יוסי עקרוני (להלן:"הסוכן"). התובע הציג את כרטיס הנכס שהוא מסמך ההתחייבות לתשלום דמי תווך. מסמך זה חתום רק על ידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), ועל כן פסק דין זה מתייחס רק לחיובו של הנתבע, ואין כל מקום לדון בחיוב הנתבעת 2 בגין עסקה זו.

5.כרטיס הנכס שהוצג, הוא בעל שני צדדים מודפסים, בצד אחד נמצאת התחייבות הנתבע לשלם דמי תווך, כאשר נרשמו התאריך, שם החותם, מס' תעודת הזהות שלו, כתובתו ומספר הטלפון שלו, וכן מופיעה חתימתו. על חלקו התחתון של אותו צד לכרטיס משורטטים קווים המוחקים את אותו חלק, ומחיקה זו אינה מופיעה על גבי החלק העליון של הכרטיס. בצדו השני של הכרטיס מופיעים פרטים שונים המתייחסים לנכס, מספר הנכס, סוג העסקה, שם הסוכן, מספר החדרים, גודל הדירה, המחיר המבוקש ועוד. בצד זה לא מופיעה חתימה של הנתבע.

6.במהלך הדיון טען הנתבע כי צד זה של הכרטיס הוא מזויף שכן הוא לא חתום על ידו ומולא שלא על דעתו ובאופן לא מדויק.

הנתבע טען כי המחיקה של חציו התחתון של הכרטיס בצדו האחד מהווה ביטול של ההתחייבות כולה לשאת בדמי תיווך, אך לא היה לו הסבר מדוע נותר הכרטיס המקורי והחתום בידי התובע; מדוע נותר בידיו עותק הכרטיס; ומדוע המחיקה לא משתרעת על חלקו העליון של הכרטיס, שם מופיעה ההתחייבות לשלם דמי תיווך.

7.הסוכן העיד כי הסכם התיווך - המתמצא בכרטיס הנכס - מעולם לא בוטל, וכל עוד עסקת מכירה תחתם בין הנתבע לבין קונה שהגיע באמצעות התובע-חייב הנתבע לשלם את דמי התווך להם התחייב.

8.לאחר הדיון, וכפי שהוריתי בהחלטתי מאותו יום, הגיש התובע אישור של כל השותפים ששמם מופיע על כרטיס הנכס עליו מופיעה התחייבות התובע בתשלום דמי תיווך, לפיו התביעה מוגשת גם על דעתם, והם מסכימים שכל דמי התיווך המגיעים בגין העסקה נשוא התביעה, ישולמו לתובע לבדו.

דיון והכרעה

9.מדובר בתביעה אזרחית בה רמת ההוכחה הנדרשת עומדת על 51% - ולפיכך די בכך שגרסה אחת תהא מסתברת ולו במעט, מהגרסה האחרת. במקרה המונח בפניי מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות, כדי לתמוך באיזו מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו. בהעדר אותו "דבר מה נוסף" שיהיה בו כדי להטות את המאזניים לכיוון זה או אחר, יש להכריע על בסיס נטל ההוכחה בלבד.

10.    לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, הגעתי למסקנה כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו בשים לב לרמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, לשכנע כי הנתבע חייב בתשלום דמי תווך על פי התחייבותו, וזאת מהנימוקים שיפורטו להן.

ראשית, יש לטעמי לראות בכרטיס הנכס משום הסכם לתשלום דמי תווך, שכן הוא כולל את כל הפרטים הנדרשים בדין להקים התחייבות חוזית של הנתבע לתשלום זה.

שנית, טענת הנתבע היא כי ביטל את חוזה התיווך "אחרי דקה", ולמרות זאת השאיר את הכרטיס המקורי בידי התובע או הסוכן, לא דאג שהמחיקה תתנוסס גם על חלקו של הכרטיס שבה התחייב לשלם דמי תיווך ושמר בידיו העתק של אותה התחייבות. טענה זו אינה סבירה בעיני ואני מעדיפה את עמדת התובע לפיה ההתחייבות לא בוטלה, המחיקה אינה מתייחסת להתחייבות לתשלום דמי התיווך, ואם היה הגורם היעיל בעסקת המכר אשר נקשרה בתיווכו, על הנתבע לכבד את התחייבותו ולשלם דמי תיווך כמוסכם.

שלישית, כל הגנתו של הנתבע מבוססת על הסכמה לכאורה של הסוכן לוותר על דמי התיווך. בעדותו, שלל הסוכן הסכמה כזאת ועמד על דעתו כי מעולם לא ויתר על זכותו לקבל שכר עבור עבודתו.