שאקר אבו קשק נ' מדינת ישראל- משרד המשפטים ואח'

החלטה

לפני שתי בקשות לגילוי מסמכים:

האחת, לגילוי תביעה לפיצויים בהתאם לסעיף 4 לחוק נכסי נפקדים (פיצויים), התשל"ג-1973 (להלן:-"חוק נכסי הנפקדים") שהוגשה על ידי דודתה של המבקשת, הגב' פריאל (להלן:-"הדודה").

השנייה, לקבלת מלוא המסמכים המצויים ברשות המשיבים, לרבות במשרד הפנים, ובפרט מסמכי תביעה קודמת שהגישה המבקשת וכן המסמכים שעניינם הליך איחוד משפחות שנקטה המבקשת.

1.        רקע וטענות הצדדים:

המבקשת, יורשת של אביה, המנוח מר אחמד שאקר אבו קשק ז"ל, שנפטר ביום 31.10.67 (להלן:-"המנוח").

במועד הפטירה יורשי המנוח היו אשתו, קמר פואד אחמד אבו קשק (להלן:-"האישה") שקיבלה 3/7 חלקים מנכסיו, וילדיו, אחמד והמבקשת, שקיבלו כל אחד 2/7 חלקים מנכסיו. זאת מתוקף צו ירושה שהוצא בבית הדין השרעי ביום 14.3.68.

ביום 27.8.84 נפטרה האישה וחלקה בירושה חולק באופן שווה לילדיה, אחמד והמבקשת.

המנוח הוא אחד מתשעת ילדיו של מר אחמד אבו קשק ז"ל (להלן:-"הסב") שרכש בחייו זכויות בעלות בנכסים שונים באזור הכפר ערב אבו קשק. במהלך מלחמת השחרור עזבו הסב ומשפחתו את האזור ועברו לטול כרם (שם גם התגוררה לימים המבקשת). באותם המועדים טול כרם היתה עוד נתונה תחת המשטר הירדני ומשכך הנכסים שבהם היו לסב זכויות הוכרזו כנכסי נפקדים ונרשמו על שמו של המשיב 1 (להלן:-"המשיב") ולימים הועברו לידי המשיבה 2 (להלן:-"המשיבה").

המבקשת, שגדלה בטול כרם ונישאה לישראלי, מתארת בכתב התביעה מסכת פניות למשרד הפנים ולערכאות השונות כדי להשיב מעמד של תושב קבע במדינה שניתן לה בשנת 1995 אך נלקח ממנה לאחר שעזבה את הארץ להתגורר בגרמניה. לאחר שהתגרשה המבקשת, הורה בית המשפט להקנות לה מעמד תושב קבע ובסופו של יום אף קיבלה תעודת זהות ישראלית (בתאריך 25.1.10). ביום 15.12.10 פנתה המבקשת למשיב בבקשה לביטול הנפקדות לגבי הנכסים של הסב ולאפשר לה להירשם כבעלת הזכויות מכוחו של צו הירושה של האב. ביום 22.12.10 ענה המשיב שעצם קבלת תעודת הזהות הישראלית אינה מבטלת את הכרזת הנפקדות. המבקשת פנתה אל המשיב בבקשה נוספת אך גם זו נדחתה על ידו בטענה שעל בקשתה חלה התיישנות מכוח סעיף 4 לחוק נכסי הנפקדים. גם בקשה שלישית נדחתה ומשכך הגישה המבקשת את התובענה דנן.

לטענת המבקשת, הדודה הגישה בעבר תביעה למשיב לביטול הכרזת הנפקדות וזו נתקבלה על ידו. המבקשת פנתה למשיבים בבקשה לעיין בתביעה זו אך בקשתה נדחתה, ומשכך, בתובענה דנן לא פירטה את המיקום המדויק של המקרקעין נושא התובענה מחמת חוסר ידיעה ועתרה במסגרת כתב התביעה, לעיין בתביעת הדודה.

בדיון שהתקיים לפני ביום 30.10.11 הוסכם כי לאחר שיגיב ב"כ המשיבים על בקשת המבקשת לעיין בתביעת הדודה תינתן החלטתי. בדיון זה העלה ב"כ המשיבים טענת התיישנות אליה הגישה המבקשת התייחסותה. בין לבין הגישה המבקשת בקשת עיון נוספת- והפעם ביקשה היא לעיין במלוא המסמכים המצויים ברשות משרד הפנים.

לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים החלטתי כי על המבקשת להגיש כתב תביעה מתוקן במסגרתו תבהיר את המיקום המדויק של המקרקעין נושא התובענה, וכן תבהיר האם הגישה למשיב פניה מכוח סעיף 4 לחוק נכסי נפקדים, ואם פנייה זו טרם הוגשה תשקול המבקשת האם מעוניינת היא להותיר את התביעה על כנה.

המבקשת הגישה הודעה כי אינה יודעת מכוחה של איזו הוראת חוק הגישה פנייה למשיב ועומדת היא על בקשתה לעיין במלוא המסמכים שבידיו. בדיון נוסף שהתקיים לפניי הסכים ב"כ המבקשת להגיש כתב תביעה מתוקן בו יפורטו רשימת החלקות כפי שאלו ידועות למבקשת.

הצדדים הסכימו כי יש ליתן החלטה בבקשות העיון טרם ניתן יהא להמשיך בדיון לגופו.

המבקשת, כאמור, עותרת שיותר לה לעיין בתביעת הדודה שלטענתה, התקבלה על ידי המשיבים, שכן לדידה, בפיה עתה טענות זהות ומעוניינת היא להיבנות מתביעת הדודה. כן אין היא יודעת מהו היקף קרקעות הסב ובתביעת הדודה תוכל לבחון מהן זכויות הסב שלגביהן נטען בתביעה כי יש לדודה זכויות מכוח ירושה.

בהמשך, הגישה המבקשת בקשה לעיון במלוא הרישומים בפנקסי המשיב ובפרט במסמכים שהוגשו במסגרת הבקשה לאיחוד משפחות שהגיש בעלה לשעבר. לשיטת המבקשת, המשיבים התירו לה לעיין רק בחלק מהמסמכים המצויים ברשותם.

המשיבים מסרבים לאפשר למבקשת לעיין בתביעת הדודה, כעולה מתגובתם, מחמת היותה של המבקשת צד שלישי לתביעת הדודה ומשכך זכות העיון בתביעה נתונה רק לדודה מכוחה של תקנה 4(ד) לתקנות נכסי נפקדים (פיצויים), תשל"ד-1974 (להלן:-"תקנות נכסי הנפקדים"). כמו כן גם מכוחו של סעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 לא ניתן לגלות את המידע המבוקש מחמת פגיעה בפרטיות הדודה.

זאת ועוד. המשיב החליט במסגרת החלטה מנהלית שלא לאפשר עיון במסמכים המבוקשים והחלטתו מצויה במסגרת מתחם הסבירות ומשכך אין להתערב בה. על המבקשת להוכיח טענותיה באופן עצמאי ללא תלות בתביעת הדודה.

עוד טוענים המשיבים שהוראות גילוי המסמכים בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן:-"תקנות סדר הדין") אינן גוברות על הוראות חוקים ספציפיים כגון חוק נכסי נפקדים והתקנות שהותקנו מכוחו הקובעים איסור לגלות את המסמכים המבוקשים.