שאער נ' מדינת ישראל

1. לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטת א' אריאלי), בעפ"ת 4787-05-17, מיום 31.10.2017, במסגרתו נדחה ערעורה של המבקשת על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בנצרת (להלן: בית המשפט לתעבורה) (כב' השופט ב' קנדלפת), בפל"א 8760-07-16, מיום 19.3.2017. 

2. בהחלטתי מיום 11.12.2017, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהושת על המבקשת במסגרת גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בנצרת, וזאת, עד להחלטה אחרת.

רקע והליכים קודמים

3. ביום 29.9.2016, הורשעה המבקשת, על פי הודאתה, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ברכב ללא ביטוח, לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל - 1970; ונהיגה ללא רשיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה. על פי עובדות כתב האישום, ביום 25.7.2016 נהגה המבקשת ברכב כשרשיון הנהיגה שלה אינו בתוקף למעלה מ- 4 שנים; ללא פוליסת ביטוח בתוקף; ולאחר שרשיון הנהיגה שלה נפסל, ביום 20.10.2015, למשך 20 חודשים, בעקבות הרשעתה בעבירה קודמת של נהיגה בזמן פסילה (פל"א 4057-04-15) (להלן: תיק התעבורה השני).

4. זה המקום לפרט, כי במסגרת תיק התעבורה השני הורשעה המבקשת, על פי הודאתה, בעבירות זהות לאלו בהן הורשעה בתיק הנוכחי, והכוללות נהיגה בזמן פסילה, ונהיגה ללא רשיון ופוליסת ביטוח ברי תוקף. בגזר הדין בתיק התעבורה השני, מיום 20.10.2015, הושתו על המבקשת עונש מאסר בפועל למשך 6 חודשים, אשר ירוצה בעבודות שירות; עונש מאסר מותנה של 8 חודשים, לבל תעבור המבקשת עבירה של נהיגה בזמן פסילה, למשך 3 שנים; פסילת המבקשת מלנהוג או מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 20 חודשים, וזאת מיום 18.1.2015; הפעלת 3 חודשי פסילת רשיון נהיגה על תנאי, אשר הוטלו על המבקשת בבית משפט השלום לתעבורה בחיפה (תת"ע 2186-01-12) (להלן: תיק התעבורה הראשון), אשר ירוצו בחופף לתקופת הפסילה בת 20 החודשים; 6 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה, וזאת לבל תעבור המבקשת, במשך 3 שנים, את העבירות בהן הורשעה או אחת מהעבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה; תשלום קנס בסך 2,000 ₪.

5. עוד אציין, כי בתיק התעבורה הראשון הורשעה המבקשת, ביום 27.12.2012, בנהיגה בשכרות, ונגזרו עליה העונשים הבאים: פסילת רשיון נהיגה למשך חמישה חודשים; 3 חודשי פסילה על תנאי מלהחזיק או מלקבל רשיון נהיגה, למשך 3 שנים; ועונש מאסר מותנה של 3 חודשים, למשך 3 שנים.

6. על פי החלטת בית המשפט לתעבורה, הוגש בעניינה של המבקשת תסקיר שירות מבחן. שירות המבחן נתן את דעתו לנסיבותיה האישיות והמשפחתיות של המבקשת ובכלל זה לגילה הצעיר (היא כבת 28 שנים); והיותה נעדרת הרשעות בעבירות פליליות, אך בעלת 7 הרשעות קודמות בתחום התעבורה, הכוללות בין היתר, נהיגה בשכרות ושלוש עבירות של נהיגה ללא רשיון נהיגה. שירות המבחן ציין, כי היה מעורב בתיק התעבורה השני של המבקשת, ובמסגרתו המליץ על שילובה של המבקשת בתוכנית טיפולית בתחום התעבורה, ואולם המלצתו לא התקבלה. אשר לכתב האישום, מושא הבקשה דנן, נטען כי המבקשת התקשתה להסביר את התנהגותה "פורצת הגבול בתעבורה, שהינה נשנית וחוזרת", ולהערכת שירות המבחן קיימת סבירות גבוהה להישנות התנהלות עבריינית מדידה של המבקשת בתחום התעבורה, אם לא תבוצע התערבות טיפולית שיקומית. לפיכך, המליץ שירות המבחן להאריך את תוקפו של עונש המאסר המותנה התלוי ועומד נגד המבקשת; להעמידה בצו מבחן למשך שנה ומחצה; ולשלבה בהליך טיפולי למניעת רצידביזם בעבירות תעבורה.

7. ביום 19.3.2017, נגזר דינה של המבקשת. בית המשפט לתעבורה נתן דעתו לעובדה, כי זו הרשעתה השלישית של המבקשת בעבירה החמורה של נהיגה בזמן פסילה, המסכנת את שלום הציבור, והפוגעת פגיעה קשה בשלטון החוק ובערך כיבוד החוק. בנוסף, הדגיש בית המשפט לתעבורה את הצורך בענישה מחמירה בעניינה של המבקשת, אשר תשקף את עקרון הגמול שבענישה ותבטיח אכיפה אפקטיבית של עונש הפסילה. לאור זאת, נקבע כי מתחם העונש ההולם בעניינה של המבקשת נע בין עונש מאסר מותנה, לבין מאסר בפועל לתקופה של שנה. זאת, בנוסף לפסילה בפועל לתקופה שבין 6 חודשים ל- 4 שנים, והשתת עונשים נלווים.

          במסגרת גזירת עונשה של המבקשת בתוך מתחם הענישה, התחשב בית המשפט לתעבורה בהודאתה המיידית בעובדות כתב האישום, במסגרת ישיבת ההקראה הראשונה; בהמלצות שירות המבחן בעניינה; ובהשלכות הקשות של השתת עונש מאסר על המבקשת הצעירה, במיוחד בחברה אליה היא משתייכת. יחד עם זאת, הדגיש בית המשפט לתעבורה כי אינו רואה בהפעלת עונש המאסר המותנה תוצאה בלתי צודקת, על פי סעיף 56(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין), וכי "מקרה זה הינו דוגמא טובה להראות עד כמה קשה וכמעט בלתי אפשרי לפקח על אכיפת עונש הפסילה בפועל, ומכאן הצורך בהטלת ענישה מחמירה [...] למען שמירת האפקטיביות של עונש הפסילה". זאת, בעיקר נוכח הצהרת המבקשת, במעמד מתן גזר דינה בתיק התעבורה השני, לפיה "למדתי לקח שבחיים לא למדתי", והרושם, כי היא הפנימה את חומרת מעשיה ולא תשוב לבצעם, במיוחד כשסכנת הפעלת המאסר בן שמונת החודשים מרחפת מעל לראשה.