שאמביק(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

1.לפניי ערר על החלטת בית-המשפט השלום בירושלים (החלטת כב' השופטת ח' לומפ) מיום 18.2.13, בתיק מ"ת 18784-02-13, לפיה נעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 18760-02-13.

2.בכתב-האישום בתיק הנ"ל יוחסו לעורר, בשישה אישומים, עבירות של סחר בסם מסוכן, אספקת סם מסוכן, והחזקת סם לצריכה עצמית. באישום הראשון יוחסה לעורר עבירת אספקת סם מסוכן – לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן – הפקודה), בכך שבמהלך המחצית השנייה של שנת 2012, בביתו במושב שריגים, סיפק לבת-זוגו סם מסוכן מסוג חשיש, זאת מדי סוף שבוע במשך תקופה של כחצי שנה. באישום השני הואשם העורר בעבירת סחר בסם מסוכן – לפי סעיף 13 לפקודה, בכך שבסמוך ליום 29.1.13, במושב אדרת, מכר לא' ג' סם מסוכן מסוג חשיש. הוא סיפק לו סם מסוכן מסוג חשיש תמורת תיקון מחשב שבוצע על-ידי א' ג' בעלות של 250 ₪. באישום השלישי יוחסה לעורר עבירת סחר בסם מסוכן, בכך שביום 20.1.13, בביתו במושב שריגים מכר לי' ס' סם מסוכן מסוג חשיש תמורת 200 ₪; ובאותו המעמד אף אמר לו כי בקרוב יגיע לרשותו משלוח נוסף של סמים איכותיים יותר. באישום הרביעי הואשם העורר בעבירה נוספת של סחר בסם מסוכן, בכך שבסמוך ליום 30.1.13, במקום עבודתו של נ' ס', מכר לאחרון סם מסוכן מסוג חשיש תמורת 50 ₪. על-פי הנטען בכתב-האישום, לאחר המכירה האמורה התקשר נ' ס' לעורר והלין על איכות הסם, ובתגובה אמר העורר כי ברשותו סמים נוספים חדשים וכי יפצה אותו. באישום החמישי יוחסו לעורר שלוש עבירות של אספקת סם מסוכן, בכך שיחד עם בת-זוגו סיפק לשני אנשים – י' א' ור' א' – סם מסוכן מסוג חשיש בשלוש הזדמנויות. באישום השישי, החותם את כתב-האישום, הואשם העורר בעבירת החזקת סם לצריכה עצמית, בכך שהחזיק סם מסוכן מסוג חשיש בביתו.

3.בדיון בבית-משפט קמא לא חלק ב"כ העורר על קיומן של ראיות לכאורה לביסוס האישומים. כמו-כן, לא הייתה מחלוקת, כי קמה עילת מעצר סטטוטורית נגד העורר, לאור החזקה הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, זאת לנוכח העובדה שהעורר הואשם בעבירות של סחר בסמים ואספקת סמים. הסנגור ביקש מבית-משפט קמא להזמין תסקיר מעצר, אשר יבחן חלופה של "מעצר בית". בית-משפט קמא דחה את הבקשה להזמנת תסקיר מעצר, והורה על מעצרו של העורר עד לתום משפטו. בנימוקיו ציין בית-המשפט קמא: "מעבר לחזקת המסוכנות הסטטוטורית הקבועה בעבירות מסוג זה, ומעבר לעברו הפלילי המכביד של הנאשם המעיד אף הוא על מסוכנותו, העבירות בוצעו שעה שהמשיב מבצע עבודות שירות. כל העבירות בוצעו מביתו במושב שריגים שם הוא מתגורר. המשיב סיפק או סחר בסמים ל-6 אנשים שונים, דבר המלמד על היקף הסחר ומסוכנותו הרבה. אמנם מדובר בסחר בכמויות קטנות, אך היקף המסחר והלקוחות, כשהכל מבוצע מביתו, אינם מאפשרים את איון המסוכנות בחלופה שהוצעה על-ידי המשיב. אשר-על-כן, לא מצאתי מקום לשלוח את המשיב לקבלת תסקיר בעניינו, ואני מורה על מעצרו עד לתום ההליכים".

4.העורר מלין בעררו על החלטת בית-משפט קמא שלא להזמין תסקיר מעצר בעניינו, ומבקש כי יוזמן תסקיר שיבחן אפשרות לשחררו לחלופת מעצר בתנאי "מעצר בית" בבית אחותו במושב שריגים, בפיקוח אחותו ובִתה.

ב"כ המשיבה גורסת, כי צדק בית-משפט קמא בהחלטתו שלא להזמין תסקיר מעצר, זאת ממכלול הטעמים שפורטו על-ידו, כאמור לעיל.

5.על תכליתו של תסקיר המעצר בעת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים עמד בית-המשפט העליון (כב' השופטת (כתוארה אז) ביניש), בהחלטה בבש"פ 1092/05 תראבין נ' מדינת ישראל (27.2.05): "תסקיר מעצר הוא כלי-עזר שיש בו כדי לסייע לבית-המשפט להכריע בשאלת התאמה לחלופה, וכן להערכת החלופה המתאימה. אולם, בית-המשפט נעזר בו – כשאין מדובר בקטינים – רק במקרים בהם מתקשה בית-המשפט עצמו לבחון שתי שאלות אלה. כאשר הנתונים המצויים בפני בית-המשפט מאפשרים לו להכריע בשאלת התאמת המקרה לחלופה, או בשאלת התאמת הערב והתנאים המוצעים לחלופה, אין מקום, כדבר שבשגרה, להפנות את העורר לשירות-המבחן".

בית-המשפט העליון (כב' השופטת חיות) חזר על הדברים בהחלטה בבש"פ 10870/06 מכלוף ציצו נ' מדינת ישראל (15.1.07): "הזמנת תסקיר מאת שירות המבחן בשלב המעצר הוא כלי שאין להפעילו כדבר שבשגרה וראוי לצמצם את השימוש בו אך ורק לאותם המקרים שבהם שוכנע בית המשפט כי יהא בכך כדי לקדם את הדיון ולסייע לבית המשפט בהחלטתו. שימוש מוגבר ובלתי מוצדק בכלי זה מעמיס שלא לצורך על שירות המבחן, מאריך את הדיון בבקשה ואף יוצר ציפיות-שווא אצל הנאשם. מכל אלו ראוי להימנע".

כן פסק בית-המשפט העליון (כב' השופטת (כתוארה אז) מ' נאור), לעניין אי-הזמנת תסקיר מעצר, כי "לא בכל מקרה יש הצדקה לקבלת תסקיר מעצר. לעתים אין טעם בבקשת תסקיר, בבחינת מצוות אנשים מלומדה, בנסיבות בהן אין בכוחה של אף חלופת מעצר לאיין את המסוכנות" (בש"פ 8049/07 שאדי אזברגה נ' מדינת ישראל (26.9.07); וכן ראו: בש"פ 8145/07 פוזנוב נ' מדינת ישראל (7.10.07); ובש"פ 9469/05 באסם אבו עמרה נ' מדינת ישראל (11.10.05)).

6.סבורני, כי בנסיבות המקרה דנן אין עילה להתערב בהחלטת בית-משפט קמא להורות על מעצרו של העורר עד לתום משפטו, ושלא להזמין תסקיר מעצר בעניינו. לעורר עבר פלילי עשיר ומכביד הכולל כ-80 עבירות, שעליהן נתן את הדין בלמעלה מ-30 משפטים נפרדים. עברו הפלילי כולל, בין-השאר, עבירות רכוש, עבירות סמים – סחר בסמים והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, בריחה ממשמורת חוקית והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בתי-המשפט הטילו עליו, פעם אחר פעם, מאסרים לתקופות ממושכות. בין-השאר נגזר דינו ביום 17.11.03 ל-26 חודשי מאסר בפועל בגין עבירה של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית; ביום 16.2.04 – לחמישה חודשי מאסר בפועל בעטייה של עבירת החזקת סמים שלא לצריכה עצמית; וביום 15.1.08 – ל-15 חודשי מאסר בפועל בשל עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית. הרשעתו האחרונה היא מיום 7.5.12, בגִדרה נידון ל-135 ימי מאסר לריצוי בעבודות שירות, בגין עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ונהיגת רכב ללא רישיון נהיגה. עבירות הסמים המיוחסות לעורר בתיק הנוכחי בוצעו במהלך תקופת ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות. לאור מהות העבירות הנדונות של סחר בסמים ואספקת סמים, הישנות העבירות, אספקת הסמים ומכירתם לשישה אנשים שונים, עברו הפלילי המכביד של העורר בין-השאר בעבירות סמים, וכישלון ההרתעה בענישה שהוטלה על העורר עד היום – אין מנוס מהמסקנה כי מהעורר נשקפת מסוכנות בדרגה גבוהה בתחום הפצת הסמים. הסיכוי כי העורר ימשיך לבצע עבירות סמים ככל שישוחרר מהמעצר הִנו מוגבר וממשי, בפרט כאשר ניתן לבצע עבירות כאלו בין כותלי הבית, כפי שנהג העורר בחלק מהאישומים. לכך יש להוסיף, כי חלופת מעצר מותנית במתן אמון כי המשוחרר בערובה יקפיד לקיים אחר תנאי השחרור בערובה ולא ישוב לבצע עבירות. העורר אינו ראוי לאמון שכזה, הן לנוכח העובדה שהוא שב לבצע עבירות סמים, פעם אחר פעם, לאחר שחרורו מן המאסר, והן ובעיקר נוכח העובדה שהוא ביצע את העבירות הנדונות של סחר בסמים ואספקת סמים, בתקופה שבה ריצה עונש של מאסר בעבודות שירות. בכך הוא הוכיח, כי מורא החוק ובתי-המשפט הוא ממנו והלאה, וכי חלופת מעצר בתנאי "מעצר בית" לא תפיג את הסיכון המוגבר הנשקף ממנו לביטחון הציבור.

מהטעמים האמורים, צדק בית-משפט קמא בהחלטתו, כי אין בחלופת מעצר בתנאי "מעצר בית" כדי להפיג את הסיכון המוגבר הנשקף מהעורר לביטחון הציבור, וכי אין מנוס מלהורות על מעצרו עד לתום משפטו, מבלי להזמין תסקיר מעצר.

7.על-יסוד האמור לעיל, הערר נדחה.

המזכירות תמציא עותקים מההחלטה לבאי-כוח הצדדים באמצעות פקסימיליה, ותוודא טלפונית קבלתם.

ניתנה היום, כ"ה באדר תשע"ג, 7 במארס 2013, בהיעדר הצדדים (על-פי הסכמתם). התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: