שאלתיאל נ' פרדילוב

החלטה

בפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף על רקע העדר סמכות עניינית. לחילופין, מבקש הנתבע (להלן גם "המבקש" ) שבית המשפט יורה להעביר את הדיון בתובענה אל בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, בהיותה הערכאה המוסמכת עניינית לדון בה. כן, הועלתה בבקשה טענה לעניין מחיקת התביעה על רקע הטענה כי לא שולמה אגרה מספקת (נטען כי סכום התביעה הינו גבוה בכ-40% מהסכום שבגינו שולמה האגרה).

התביעה נשוא הבקשה דנן, הוגשה על-ידי המשיבה, המועסקת ברשות המיסים (מס הכנסה), נגד המבקש, המשמש (לטענתה), כמנהלה במסגרת עבודתה (בתפקידו כ"מנהל היחידה הארצית הוצל"פ – אכיפת הגבייה).

התביעה הינה בעילת לשון הרע. בכתב התביעה התובעת מתארת מסכת של השמצות והכפשות שהופנו לטענתה מצד הנתבע כלפיה. לטענתה, מסכת זו החלה על רקע סירובה של התובעת להצעתו של הנתבע (שהועלתה במהלך שיחת היכרות ביניהם), לפיה היא התבקשה "לרגל ו/או לעקוב" אחר עובדים אחרים ביחידתה ולמסור לו דיווח אודות התנהלותם הכללית. האמירות המהוות לטענת המשיבה לשון הרע באו לידי ביטוי, בין היתר, במכתבו של המבקש אליה מיום 28/7/11, וכן בפרסום "דברי בלע ולעז" בעל-פה כנגדה , "בפני כל גורם אפשרי".

לטענת המבקש, הסמכות העניינית לדון בתביעה מסורה באופן ייחודי לבית הדין לעבודה, לאור העובדה עליה אין חולק, כי הנתבע הינו מנהלה של המשיבה במקום עבודתה ב"מס הכנסה". כן, נטען כי הסמכות המקומית נתונה לבית הדין האזורי בירושלים, ככל שבתחום שיפוטו מתבצעת עבודת המבקש ובשים לב לכך, מתבצעת בעיקרה בירושלים.

המשיבה טוענת מנגד, כי בית משפט זה מוסמך לדון בתביעה, שכן אין קשר סיבתי "מהותי וישיר", בין עילת התביעה לבין יחסי העבודה בין הצדדים, וזאת בעיקר לאור זאת שדבריו של המבקש במכתב שערך מיום 28/7/11, אינם בגדר דברי לשון הרע שנאמרו בקשר ליחסי העבודה בזמנים הרלבנטיים לתביעה, כי אם לדברי לשון הרע, בתקופה בהם לא היה כל קשר בין המשיבה למבקש, זולת העובדה ששניהם היו מועסקים ברשות המיסים. בתוך כך, נטען כי לאור הנטען בכתב ההגנה ביחס למודעותו של המבקש "לשיטותיה המפורסמות של התובעת", ניתן להבין שלא עבודתה ו/או אופן תפקודה של המשיבה הם אלו שהפריעו למבקש שכן הוא גיבש דעה מוצקה כלפי המשיבה, עוד עובר לכניסתו לתפקיד ואף "פעל ופועל" בהתאם לדעות אלה.

בכתב התשובה לתגובת המשיבה, הבהיר המבקש כי טענת המשיבה לפיהן התביעה אינה "בקשר עם יחסי עבודה", הינה מופרכת בעליל, ככל שבסעיפים רבים בכתב התביעה נטען במפורש, כי הפרסומים השונים הנטענים, נאמרו/הוצאו, בין היתר, במקום העבודה וקשורים למסגרת יחסי העבודה שבין המבקש למשיבה, כממונה עליה. מכאן, עולה המסקנה החד משמעית, כי התביעה דנן הינה בקשר עם יחסי העבודה. כן, נטען כי הפירוש שניתן לקטע המצומצם שהובא על-ידי המשיבה בתגובה (מתוך ת"א (מרכז) 8370-02-10), פורש על ידיה "בצורה הנראית לה", תוך שפרשנותה מתייחסת לרק אחד מכמה מבחנים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הנני סבורה שדין הבקשה להתקבל.

סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה קובע, בין היתר, את סמכותו של בית הדין האזורי לעבודה בתביעה שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע:

"(א)לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון –

...

(1ד)בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעביד או נושא משרה אצלו, או של מעביד או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים;"

המשיבה כאמור ממקדת את עיקר טענותיה (הן בתגובה והן בתצהיר התומך בה) לעניין הותרת הדיון בבית משפט זה, במכתב שנערך על-ידי המשיב ביום 24/07/11 (נספח ו' לכתב התביעה), ואשר יש בתוכנו, לשיטת התובעת, אמירות שהינן בבחינת לשון הרע.

אף אם אצא מתוך נקודת הנחה לצורך הדיון דנן, כי המבקש הסתמך לצורך האמור במכתב מיום 24/7/11 על מידע שהגיע לידיעתו, עוד בטרם התובעת הייתה כפופה לו (טענה התמוהה בפני עצמה) – הרי שאין בכך כדי להעלות או להוריד לעניין הסמכות. נקודת הזמן הרלבנטית לעניין קביעת הסמכות העניינית, הינה מועד עריכת המכתב , אשר אין חולק כי המכתב נערך בתקופה בה הנתבע היה ממונה על התובעת (המשיבה מציינת בכתב תביעתה כי ב-4/10 החל המבקש בתפקידו הנוכחי).

המשיבה אף אינה מסייגת את עילת התביעה למכתב האמור המבקש מיום 28/7/11, אלא לאורך כל כתב התביעה, נטען לפרסומים שונים (שרובם נאמרו בעל-פה) המהווים לטענת המשיבה לשון הרע. כך, בסעיף 12 לכתב התביעה נטען, כי המבקש פנה בנוכחות התובעת (לאחר פגישה שהתקיימה ביניהם) אל מספר עובדים שהמתינו בסמיכות למשרדו, ואמר בקול רם: "תראו את הדיווח השעות נוספות והאש"ל שלה, זאת ממש גניבה ושחיתות לשמה. דיווח מוגזם כזה והיא עוד רוצה קידום ועלייה בדרגה". כך גם ביחס לסעיף 15 לכתב התביעה, בו נטען כי נודע לתובעת שהנתבע ממשיך בהשמצות חסרות הבסיס אודות "היות התובעת מושחתת הגונבת את אוצר המדינה". ראה גם המפורט בסעיפים 20, 33, 27, ו-34 לתביעה שבנדון.

הננו למדים כי אף במנותק מהמכתב מיום 24/7/11, הרי שעיקר הפרסומים הנטענים, על פניהם, קשורים באופן הדוק ביחסי העבודה שבין הצדדים.

בהקשר זה יש לציין, כי הגישה הרווחת בפסיקה הינה כי שאלת הסמכות העניינית תיקבע על-פי העילה ומסכת העובדות הדומיננטיות המפורטות בכתב התביעה והמאפיינות את המחלוקת (רא' ע"ע (ארצי) 625/08 מירב תותי אשבל נ' הראל חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו, 2009].

על פניו עולה בבירור כי תביעתה של התובעת הינה "בקשר עם יחסי עבודה", ומשכך יש מקום להעתר לבקשה ולהורות על העברת הדיון לבית הדין לעבודה בירושלים, שהינו בעל הסמכות העניינית לדון בתביעה דנן.

ניתן בהחלט להבין לליבו של בא כוח המבקש (בתשובה לתגובתו) ביחס לעמדת המשיבה שהובאה בפתיח תגובתה, בה נטען, בין היתר, כי היא "משאירה לשיקול דעתו של בית המשפט את ההחלטה לעניין העברת הדיון , אם אכן בניגוד לדעתה, יוחלט כי עילת התביעה הינה אף בגין יחסי העבודה בין הצדדים". הצהרה שכזו לאו הסכמה היא, ובוודאי בשעה שהינה מלווה בנימוקים המתנגדים לבקשה.